יצירות אחרונות
ימי התכלת העזים (2 תגובות)
אסנת אלון /שירים -27/04/2024 03:49
חיפשתי מילה (1 תגובות)
תומר קליין /שירים -26/04/2024 23:37
הָלַכְתִּי הָלַכְתִּי (5 תגובות)
רבקה ירון /שירים -26/04/2024 23:16
הכתיבה והכותב (12 תגובות)
אילה בכור /שירים -26/04/2024 19:26
לך (8 תגובות)
גד רוטשטין /שירים -26/04/2024 18:10
הרעיה - ובנות ציון/ אהובה קליין (c) (6 תגובות)
אהובה קליין /שירים -26/04/2024 15:28
לחיות את החלום (8 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -26/04/2024 10:11
שירים
מוסד"אורה" נתניה 1952מוסד אורה (נתניה 1952) בני ברק לתקופה
של חדשים שישה
למוסד הביאוה.
סביבה דתית חסידית ילדה בת תשע שנים ומחצה "נשתלה" בין יתומים אחרים. שבע שנים לאחר תום השואה ועדיין לא מצאה מנוחה. הוריה ה"מאמנים" היו "מפוזרים" בין הארץ לארץ מוצאה ולא ידעה היכן הם ולמה.
לא אמרו מילה.
אחותה הגדולה בשכבת גיל שונה שההתה ולא ראתה אותה. מפוחדת,בודדה ללא שפה בארץ חדש שהתה. ילדים אחרים לא הכירה. לא הייתה חברותית הייתה מסוגרת,מופנמת כאבה עוד את געגועיה לבית החם,בהם הייתה אהובה, קטנה,בת יחידה אבל... נוצרייה. הבינה את הקונפליקט. ולכן כאבה היה רב ופתרון באופק – לא נראה. מחוץ למוסד, התהלכו אנשים לבושים בבגדים שחורים נשים כיסו ראשן בשביס, בשבת-לא נסעו מכוניות בחוץ והרחובות המו ילדים וילדות -שלבשו בגדים לא מוכרים לי. הגברים חבשו כובעי פרווה- גם באמצע הקיץ הלוהט ומעילים שחורים ארוכים עם חגורות בד. מוזר. היה לי לזרא... לא הוסבר לי דבר. כל עניין היה ברור שאלמד –לבד. אמרתי "שלוליה" במקום "שלולית" אמרתי "ציפורנים" במקום "ציפורניים" והצחוק והלעג לא פסק. חשבתי מוטב שכך לא הגה אוציא מן הפה ולא עוד אשגה. ביד רמה שלטו מאיר והלה. המנהל והמנהלת. הם צעקו הרבה ולזאת –שתיקתי תאמה לי מאד. מוטב שאדחיק התקופה ולא אוסיף עוד כאב לדאבה... תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |