מסע מים אל ים

בשנת 1972 עמדו שתי ילדות על רציף הרכבת בעיר לחוף הים הבלטי והחזיקו ידיים. המזוודות הועמסו זה מכבר ואנשים עמדו ושתקו, עוד דקה, שתיים ומסע אל החיים החדשים יחל. "קחי," אמרה זו הנשארת והושיטה תכשיט קטן לחברתה, "אל תכתבי לי, אני אקרא את מכתבייך אצל סבתך, אבל שיהיה לך... ליתר בטחון." הדמעות נקוו בעיניה. הבנות התחבקו ונפרדו לעולם, כל אחת בוכה בזרועות אימה. מסך הברזל ירד על אנשים שסועים, אנשים חרדים. היא לא תוכל לכתוב לבית חברתה: אביה מרצה באוניברסיטה, אם ידעו על חליפת מכתבים עם ישראל, הוא יפגע. האח הגדול צופה בהם., הפרידה לתמיד, מה שהיה היה ...

האולימפיאדה במוסקבה, אסון צ'רנוביל, מפילים את חומת ברלין, מרימים את מסך הברזל, נגמרת המלחמה הקרה, מתפרק המעצמה הגדולה. מנהרת הזמן מדהירה האנשים ל - 1992. גל העליה הצובר עוצמה ואלה שנשארו מאחור מתחילים להגיע. הם כבר לא פוחדים לבטא את רצונם לחזור למולדת, הם אורזים את המזוודות, אוספים את הילדים והנכדים ובאים למקום בו אף אחד לא יביט בזלזול על האף ויסננן בבוז את מילות הגנאי. לא צריך טלאי צהוב להרגיש מושפל, לפעמים מספיק גם מבט. הילדות גדלו והן מזמן לא בקשר: הסבתא היגרה לארצות הברית, לכתוב מכתבים לא היה זמן ובכלל, מי מסתכל אחורה כשדאגות קיומיות מעכירות את היומיום.

בימים שלאחר מלחמת המפרץ, כאשר לוקקו פחדי המלחמה והשגרה החלה מתדפקת על הדלתות, עברה העולה הותיקה על קופסת האוצרת הקטנה, זו, בה נשמרו רסיסי ילדותה עת עלתה ארצה בלי פרידות ובלי ברכות (מסך הברזל, הק.ג.ב., זוכרים? בקיצור , ימי ג'יימס בונד, רק שהאנשים לא עטו הילות על ראשם) ומתוך סיכת ברזל לטבית שלפה פתק קטן מגולגל בקפידה (משחקי ריגול לגיל הרך) ובה כתובת חברתה הטובה משכבר הימים. ישבה האישה וכתבה מכתב, בו בקשה לדעת היכן חברתה : "מי שגר בכתובת זו, אם יודע דבר על מיקום המשפחה, נא לכתוב  לי, תודה!" ושלחה הבקשה כמו הפריחה יונה.

עד שערב אחד התקשרה העולה החדשה: את הורי חברתה מצאה דרך חברים משותפים ומשם קצרה הדרך אליה. וזרמה השיחה והיה המפגש,על החול הרך של הים החם, תחת שמים כחולים ושמש בוהקת החזיקו שתי נשים בוגרות ידיים וזכרו וזכרו וזכרו ...

 את ימי הקיץ על חוף הים הרחוק, הקר, ימי השיטוט בסמטאותיה הצרות של העיר העתיקה, את שיחות הנפש של סוף הילדות.

"איפה ישראל?" שאלתי את סבתי עת עמדנו לחופו של הים הצפוני והיא הצביעה אל האופק: "שם, מעבר לים".

 

נ.ב. לפני ימים מספר מצאתי מישהי שלמדה איתי ביסודי, אבל זה לא חוכמה : יש אתר "חברים" גם ברוסית. אז מי שרוצה שימצאו אותו, זו ממש לא בעיה, גם אם הוא היגר לארץ רחוקה.

 

כל החוויות שמורות בליבי, גיטה