אלכסנדר הגדול

,ולרשום, ובכן ,הסתובבתי בגאוה שאני פולט

משפטים ברוסית עילגת בין העובדים הרוסים

שכעת מספרם כבר ארבעה ! ממש כשם שהסנונית

מבשרת את בוא הסתיו,כך גם אצל הרוסים,חבר מביא

חבר והשמועה על מקום עבודה ,ששם מדברים רוסית

עושה לה כנפיים.

והנה יום אחד מתייצב אצלי בפתח,הר אדם ממש פלדלת,

ומישהו מפנים מזהה וקורא :היי

סשה בולשוי,ומסביר

לי סשה= אלכסנדר, ובולשוי=גדול,ובכן ניחשתי ששם המשפחה

מתבקש,מהגודל,לפיכך שמו בישראל יהא אלכסנדר הגדול.

הברנש, שתקן,אך התגלה כבעל מקצוע מעולה,

עם הזמן הסתבר גם שהבן אדם מצטיין כשתיין מעולה,

וזה התגלה,באחד מימי שישי,עת הייתי אוסף את כל העובדים

למסעדה ,אוכלים שותים,מדברים על השבוע שהיה ,ושיהיה.

והנה סשה,יושב ומבטו בוהה,לעבר הקיר מאחורי הדלפק

שם סדורים בשורה בקבוקי שתייה חריפה ,כעשרים במספר

גאות בעל המקום,וסשה מצביע לעברם ופולט משהו,

בעל המקום הבחין,וניגש אלי שאתרגם,

ובכן ,הסברתי,הוא שואל למה חלק מהבקבוקים ריק למחצה

למה לא גמרו אותם,אז בעל המקום מצטחק ואומר,תגיד לו

אם הוא גבר ומסוגל לחסל,אבל את הכל , לא חלק, אז זה

על חשבוני, עוד באותו יום ישב בעל המקום והביט ביאוש

איך מתחסל לו מלאי הגאוה בזה אחרי זה, ונשבע לא להחזיק

ולו שמץ של משקה שיכר,

סשה לא היה מתחיל לעבוד בבוקר,אלא אם כן תדלק עצמו

בשתייה הגונה,לפעמים היה מגזים קצת והיה מתנודד בין

המכונות,אך ידיו לא רעדו כלל ,והעבודה שביצע היתה

מושלמת, עד לאיזה יום שישי אחד.

כרגיל כולם יושבים סועדים ושותים, ואני מבקש מסשה

באופן יוצא מן הכלל להשאר עוד קצת,שעות נוספות,

ולעזור לי לסיים איזה עבודה,ואני כבר אחזיר אותו

הביתה,באין אוטובוסים בשעות אלו,יום שישי.

אני שקוע בעבודה,ולא שם לב שסשה לא שב,

הנחתי שהוא נמלך בדעתו,והלך הביתה,

בעוד אני מהרהר,נשמעת חבטה אדירה מכוון

דלת הברזל בכניסה, ניגשתי בבעתה,ואני רואה

את סשה שרוע,כולו מלא אבק וסימני דם,תחילה

חשבתי שהוא נידרס, אך מסתבר שהוא רק שיכור

,שיכור כלוט,ובדרכו כשל ונפל מספר פעמים,

התברר בדיעבד שהוא פגש מכר ותיק,שהחזיק

בתיק כמות לא מבוטלת של וודקה משובחת

וכך ישבו השניים,ולגמו להנאתם עד לשכרה,

סשה מילמל משהו בעניין עבודה שעוד צריך

לעשות,שום עבודה פסקתי,אני לוקח אותך הביתה,

צריך קודם להתלבש מפלבל סשה ,כלפי הארון

בגדים שנמצא בקומת הגלריה,בקושי רב אני

עוזר לו לקום,ועכשיו המדרגות מברזל, תלולות

ומסוכנות,מה עושים? הוא נתמך בי בכל כבדו

וכך כל שתי מדרגות, אנו נופלים אחורה,

ומתחילים שוב מחדש,אני מביט ביאוש מנין יבוא

עזרי,יום שישי, כבר כולם הלכו, וזה הבהמה

המגודלת לא מוכן לוותר על הלבוש.

בתושיה של בעל מקצוע,קשרתי גלגלת בסוף

מעלה המדרגות,שלשלתי חבל,בקצה אחד

נקשר סשה במותניו ,וקצה שני אני מחזיק

בכל כוחי,וכך אנו עולים בויה דולורוסה,מדרגה

מדרגה,מותש כוחות אני גורר-נגרר לארון

בגדים,משאיר את סשה שמתעקש להתלבש

לבד,ואז אני יורד למשרד להתקשר לאשתו

של סשה,ולהסביר לה שתחכה לי למטה בחניה

מכיוון שאין מצב שאני אסחוב את בעלה לקומה

רביעית ללא מעלית,הספיקה לי חצי קומה,

בעוד אני מדבר,חבטה אדירה,ממש כאילו

נחתה קטיושה,הגלריה מעץ כולה הזדעזה,

אני חש למעלה ומה אני רואה?

סשה ניסה ללבוש את המכנסיים,רק ששכח

בשכרותו שקודם צריך להוציא אותם מהארון

והוא והארון,ארון ברזל כבד,נפלו ארצה.

הירידה מטה היתה סיוט כמו העליה, שאת המדרגות

האחרונות אנו פשוט מתגלגלים,הגלגלת קרסה

את משקל גופינו,במיוחד של סשה,נזכרתי

שאת הפריג'ידר,היה הרבה יותר קל להעלות,

כעת, ליד המכונית,אני פותח את הדלת האחורית

ודוחף בכל הכח את סשה פנימה,והוא,בבדיחות

דעת יוצא מהדלת השניה ומזכיר לי שלא גמרנו

את העבודה,ושוב אני מתחיל מאבק איתנים

בהר האדם,אין ברירה ,יום שישי כבר ערב

אין נפש חייה בסביבה, בלית ברירה אני נעזר

בחבל וקושר אותו בידיים וברגליים העיקר

שישאר כבר באוטו,סחוט אני מגיע לביתו

אשתו ,כבר מנוסה ובקיאה,לצידה שני גברתנים

מן הסתם, יודעים את נפש בהמתם.

מאז אותו ארוע,למרות אזהרותי,שלא ישתכר,

סשה פוטר ,אולי יותר מתריסר פעמים,

כאשר כל פעם שהוא מסיים את דמי האבטלה,

הוא מתייצב במבט מושפל,ונשבע שהפעם באמת

זהו.

עד היום, בגיל שישים וארבע הוא עוד עובד אצלי

לסירוגין,פשוט עוד לא מצאתי מישהו שיגיע

לרמתו המקצועית, אלכסנדר הגדול.

חג שמח

מוטי אשכנזי