יומני היקר

אתן הנשים,אוהבות לחבקו,

לפעמים בחתימת אודם,גם לנשקו

קורה שלפעמים אתן בוכות,

אז קצת האותיות נמסות ומתמרחות,

לשרבט דרמות,או חלומות,

ואיזה מזימות אתן רוקמות,

הכל בסודי סודיות,

נשמר ונגנז בחשאיות,

פעם הצצתי לה, בחטף,

ולא ידעתי כמה אני נחשק ונכסף,

אבל להציץ בגניבה,זו פשוט בושה,

לכל אדם יומן,גם לי, כמו לאישה,

אבל את שלי שכולם רואים,

אינם כלל מבינים או קוראים,

יומני היקר,הוא בחצר,עץ התות,

עץ ענק,ויפה,ושלא ישמע לכם שטות!

מעת לעת שהרוח זעה,

מניף הוא לעברי ענף עבה מזרוע,

מזכיר לי איך כילד אהבתי לטפס,

ולפעמים גם להתחלק ולפספס,

כשהאבא הזועם רצה להרביץ,

סוכך עלי העץ,עד שהבוקר הקיץ,

עוד מספר לי העץ יומן,

כמה עלילות ,חבל על הזמן,

איך משכתי את החברה לצמרת,

ושם טעמנו לראשונה

איך מתנשקים עד שהנשימה נעצרת,

והיו עוד קטעים נחמדים,באיזו פגישה,

שאפילו פירות התות,האדימו מבושה,

מעבר לתפקידו של העץ כיומן,

לשבת בצילו בחום הקיץ

זה להרגיש קרירות כאילו ממזגן

השנים חולפות,ובניגוד אלי

העץ לא מקריח,ואין לו בלאי

ופתאום הוא מזכיר לי את ילדי

איך אימם היתה צורחת שירדו,עד בלי די

עכשיו שהילדים גדלו ועזבו

העץ מארח מידי פעם ממש כמונו

שנוחתים בלי הודעה,התחשק לנו אז באנו,

לפעמים זוג פשושים נחים על ענף,

דואג הזכר לזוגתו,שתתרווח,בטרם עף

אני זוכר שגם אני ככה,נפצעתי ברגל,בכף,

הבוקר זוג יונים,יושב על העץ,

ממש על הענף,איפה שמחורץ הלב עם החץ,

התקרבתי להיטיב לראות ולהזכר,

אבל היונים חשבו על משהו אחר,

ומבלי להתחשב ביומן ובעליו,

פלטו לשלשת הגונה בדיוק עליו,

זהו בינתיים, יומני היקר,

נחייה ונראה מה יהיה המחר.

חג שמח

מוטי אשכנזי