שף מושון

מוישה ישב מכווץ במושבו,ממתין לתורו,אומד שוב את מצבו

העלוב והמדוכדך,המפעל שבו עבד בשנים האחרונות,וכה

אהב את עבודתו כמסגר,עם חדוות יצירה וסיפוק,לפתע

ללא סימנים מוקדמים,פשט את הרגל,ונעל את שעריו,

מוישה,ועוד תריסר עובדים,המומים ,בינהם בעלי משפחות

מצאו עצמם מובטלים, נחמתו שהוא לפחות,יחסית לא

נושא בעול הפרנסה.

חי חיים פשוטים בדירה עלובה,עם אימו המזקינה שחיה

מקיצבאות שונות,מפה ומשם,ואיך שהוא דאגה להיטיב

עם בנה באותה מאורת עכברים שחיו בה,אמא פולניה

ובן יחיד.

הגיע תורו, הפקידה בלשכת העבודה קראה בשמו,והוא

ניגש,התיישב בהססנות ,פחד להשען,אם מתוך פחד,הססנות

או סתם חוסר בטחון, כל חייו תמיד זרמו ונווטו כאילו מעצמם

או ע"י אחרים,מעולם לא נדרש ליזום ולהחליט,כמו עכשיו

שהוא בחזית,

הפקידה נעצה בו מבט חודר מבעד למשקפים,שמסגרתן

המלוכסנות שיווה לה מראה של שטן,הבעת פניה בכלל

היו של זלזול ומיאוס,ומוישה כבר חש חרטה שהגיע למקום

הנורא הזה.

יש לי להציע לך משרה של עובד ניקיון בבית חולים,השתהתה לרגע,

או מסייע בבית אבות סיעודי, או עוזר טבח בבית תמחוי,

האפשרויות שהוטחו בפניו,דמו למהלומות בזו אחר זו,

אין לך משהו במתכת ?שאל כמעט בתחינה ,על סף בכי,

הפקידה לא ענתה,רק הבעת פניה הביעו בוז,

בית החולים,נפסל על הסף,רק הזכרת המונח,העבירה בו

צמרמורת,נשארו איפוא 2 אפשרויות,בית אבות נשמע נחמד

אבל מספיק לו כבר זקנה אחת,למרות שהיא טפלה בו ולא

להפך,

שיהיה הבית תמחוי,פלט באומץ,נתנה בידו מכתב הפניה

ובמבט צונן,עד מקפיא,העיפה אותו מעל פניה,ופנתה

לקרבן הבא.

מצויד במכתב,ובבטחון ששאב לא ידע מהיכן,נכנס מוישה

לבית התמחוי,ריחות התבשילים שקבלו את חוטמו

נסכו בו הרגשה שכדאי לו להצליח ויהי מה,אדם מבוגר

כנראה ירא שמים,חבוש כיפה,וציציות מתנפנפות,ניגש

אליו ושאל לרצונו,מוישה הציג את עצמו,בדבור האדיב

ביותר שהצליח לייצר, טוף ענה האיש טוף מאוט,במבטא

אידישי כבד,אז אתה הטבח החדש כן?

מוישה התבלבל לרגע, מה להשיב,חבל היה לו כבר

לגדוע את המשרה בטרם תחל,ולשוב לאותו מקום ארור

ושנוא,לשכת העבודה,אה גמגם מוישה, אני לא כל כך טבח

אלא יותר עוזר, ברם האיש התעלם מדבריו ואמר אני

האחראי ,זלמן שמי,בוא תראה איפוא תעבוד,פה יחד

עם מינג ,אמר והצביע לעברו של מלוכסן עיניים,שהיה לבוש

בסינר ומצנפת טבחים,הוא סיני,אבל מדבר עברית,

ובכן התברר למוישה, שמינג בכלל תאילנדי,והעברית שבפיו

נשמעה יותר כארמית,בסופו של דבר התקשורת בינהם

התנהלה בתנועות ידיים.

לבוש סינר ומצנפת,עמד מוישה נבוך,וחשב,מה לעזאזל

עבר בראשו,שהחליט להיות עוזר טבח,

החל לשוטט אנה ואנה,נחבט בסירי ענק ועוד כל מיני

כלים משונים ,שלא הבין למה נוצרו,למרות הבנתו הבסיסית

במכניקה, והנה תגלית,אורו עיניו לגלות ספר מתכונים

שחובר במיוחד עבור המקום,עם פרוט דקדקני, ותפריט

שבועי,כמויות דרושות וכו,אמנם הספר היה ברובו מוכתם

קרוע ,בלוי וחסרו בו דפים,אבל מוישה אימץ אותו לחיקו

כקרש הצלה,הוא לא ידע עד כמה צדק!

בעוד הוא משוטט,פרצו פנימה במפתיע,2 גברתנים,לבושים

במדי שוטר,ושאגו בקול: ,משטרת הגירה לא לזוז,מינג ניסה

לחמוק,אך לשוא,ומוישה נשאר נטוע במקומו,מבולבל ונבוך

השוטרים אחזו במינג הרימו אותו ,ונשאו אותו החוצה,

בינתיים הגיע זלמן,למשמע צווחותיו של מינג,להבין את

פשר המהומה,הוא לא הופתע כלל,כנראה כבר צבר

נסיון בחזיונות מאין אלו,הוא פנה לעבר מוישה ואמר בשלווה :

עכשיו אתה אחראי,תתקשר ללשכת עבודה שישלחו לך עוזר,

מוישה היה המום לחלוטין,אבל,התעשת איך שהוא,נשם

עמוקות,ואז שאל, תגיד איפה בכלל אנשים יושבים לאכול פה?

ומי מגיש להם?אה ענה זלמן,זה לא בעיה,יש צוות חדש שמגיע

במקום הסינים שברחו,הם המגישים,והאולם נמצא פה מאחור,

הו ,הנה הם הגיעו ,בוא אני אציג אותך בפניהם,

קרא זלמן לאנשים במבטא האידישי בקול גדול : תכירו זה

מוש, מוישש , אה מושון,השף מושון,

נפנה מוישה לעברם,ומה גדולה התדהמה שאחזה בו

ובהם,כל החמישה היו עובדים ,עובדי מתכת,חבריו הטובים

מימים עברו,שהגיעו כמוהו בעקבותיו דרך לשכת העבודה.

חג שמח

מוטי אשכנזי