יצירות אחרונות
כן צועד לבדו (1 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -18/11/2026 20:28
צביקה ס' (2 תגובות)
אדם אמיר-לב /שירים -18/11/2026 19:09
מחשבות שקטות (2 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -18/11/2026 18:45
לִמְצֹא אֶת עַצְמִי מֵחָדָשׁ (4 תגובות)
אביה /שירים -18/11/2026 18:31
אין עם מי לדבר (4 תגובות)
ZR /שירים -18/11/2026 15:49
קבלת חוסר השלמות (7 תגובות)
**לנה** /שירים -18/11/2026 15:36
עלילותיי חבר לי חרוז ובואו לכרוז (6 תגובות)
דינה קגן /סיפורים -18/11/2026 11:41
פיל (14 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -18/11/2026 06:36
לֹא לְהַרְפּוֹת🌹🌹🌹 (21 תגובות)
שמואל כהן /שירים -18/11/2026 05:31
סיפורים
רישיוןנירה ישבה ועקבה איך גבותיה המעוצבות של דנה הולכות ומתקרבות זו לזו וטיפות אדומות זעירות מתהוות על השפה התחתונה, הנשוכה. "את הבנת אותי?" "כן, אימא," "מחר ניגש להסדיר את העניין," "לא, אימא! לא!" "את סתם מתעקשת, את לא מבינה ש..." " לא, אימא, אני אוהבת אותו, כן כן, א ו ה ב ת , תנסי להבין! לא מעניין אותי מה את או אחרים חושבים! אני נשארת איתו וזהו! ואת, את ש... ואולי בכלל כדאי ש.." מקטעי השיחה שנקלטו הבינה נירה שאלה כבר לא חלוקי דעות, אלא תחילתה של מלחמה ובדאגה גוברת נגעה קלות ביד חברתה, יצרה עימה קשר עין והתרכזה. "מי זה מפריע לנו?" הזעקה כמו התפוצצה בתוך הראש ודנה לפתה אותו בכפות ידיה. "היי דנה, מה שלומך?" אמרה נירה בקול רם והחזיקה את דנה חזק בשתי הידיים, מזרימה אליה שלווה ובטחון. דנה הרגישה את איך צעקותיה הזועמות של אימה הולכות ונחלשות, הולכות ומתעממות. "נו בסדר," הלחישה האחרונה הייתה מרוחקת ובלתי מטרידה, "אחר כך" דנה נשענה לאחור ונשמה לרווחה : " הצלת אותי," חייכה אל נירה והתעצבה שוב. "הוא לא עבר," אמרה "אני יודעת," נירה שוב ליטפה את ידה, "אולי בפעם הבאה?" "זו כבר הפעם השלישית, הפעם האחרונה! לא יסכימו לו לגשת שוב!" "במה הוא נכשל הפעם? במעשי או בתיאוריה?" שאלה נירה והגישה לדנה כוס מלאה מיץ תפוזים צונן. "הפעם בתיאוריה! את המעשי הוא כבר עבר, בזכותכם, ועכשיו, מהלחץ, נכשל בתיאוריה!" דנה לגמה מהמיץ ועצמה את עיניה. נירה המתינה בסבלנות, משחזרת את ביקוריהם של דנה ויואב בביתם הצנוע. לפחות הביקורים עזרו. אולי יסכימו לו להבחן שוב? חשבה בקדחתנות עם מי ניתן להתייעץ: עורך דין טוב, עובדת סוציאלית? מורים שמכירים אותו, המנחה הרוחני שלו? אסור לוותר בקלות כזו! "אני כל כך אוהבת אותו!" דנה פקחה את עיניה לרווחה, מדגישה את דבריה, "אם הוא לא יקבל את הרישיון יכריחו אותי להתגרש ממנו. ואני לא יכולה, אני אמות בלעדיו." נירה נחרדה, "אל תחשבי על זה אפילו כשאת לבד! זה נורא מסוכן!" "אם יואב לא יקבל רישיון, יחזירו אותו לכדור הארץ, ואת יודעת באיזה תנאים חיים שם! איך אשרוד שם? כן, נירה, את צודקת, אני מפונקת." נירה נבוכה מהמחשבה שחלפה במוחה ללא שליטה , אבל כן, דנה מפונקת, עדינה, לא מותאמת כלל לחיי הבר הפראיים על פני כדור הארץ המזוהם והאלים. ומה יהיה על הפרויקט שלה אם תעזוב עם יואב?
" אם בכלל יתנו לך" המשיכה בקול רם.
"אם ירשו " אם ירשו להיוולד, אם ירשו להוליד, אם ירשו למות, אם ירשו לחיות. למה יואב לא יכול היה להתאמץ קצת יותר ולקבל את הרישיון להיות הורה? הילדים כל כך אוהבים אותו, נירה נזכרה כיצד הצחיק לפני יומיים את דולב בן השלוש, שיחק איתו בכדור והתגלגל על הדשא בחדר ההולוגרמות שלהם, "הוא יהיה אבא נהדר!" פסקה. "אם יאשרו לו, " הוסיפה דנה במרירות.
כל הזכויות שמורות לאסנין גיטה
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |