חתונתם של בני הבכור ובת זוגו הייתה לבקשתם צנועה ומשפחתית.
הם נישאו ברבנות, בנוכחות קהל מצומצם ביותר ואילו קבלת הפנים לקהל הרחב יותר, נערכה ימים מספר לאחר מכן, בחג השבועות, בדירתו הנאה והמרווחת של אבי, אשר שמח להעמידה לרשותנו.
האוכל שהועמד לרשות האורחים במזנון ההגשה העצמית הותאם לאופי החג. היו בו: מאכלי חלב, דגים ממולאים, פשטידות, בורקס וסלטים לרב. כל המאכלים היו עבודה עצמית של בנות המשפחה וחברות טובות שהתנדבו לעזור לנו בהכנות.
בחלוקת תפקידי הבישול נטלתי על עצמי את הכנת הדגים, כך שבמשך ימים מספר עמדתי ובישלתי "געפילטע פיש". ריח התבשיל התפשט ועלה עם האדים ומילא את הבית וחדר המדרגות.
מאכל זה-"געפילטע פיש" למדתי להכין מאמי זכרה לברכה, שהייתה בשלנית מעולה ושמע דגיה ואיכותם יצא למרחוק. רק אבי, לא הסתפק באיכותם ואמר לה תמיד כי דגיה של גיסתה –דודתי נחמה יפים וטעימים יותר, כיוון שהיו בהירים מדגיה של אמי.
היום אבי אומר לי שהדגים אשר אני מבשלת, אפילו טובים יותר מדגיה של דודתי. איך אומר הפתגם? "אין הנחתום מעיד על עיסתו". לא על מעשיי ידי באתי לספר ולהתפאר, אלא, לספר את תולדות מאכל זה "געפילטע פיש" במשפחתנו.
בילדותי המוקדמת, טרם היות בבית הוריי מקרר חשמלי, היינו קונים דגי קרפיון חיים יום יומיים לפני הבישול, ממלאים את האמבטיה במים ומניחים את הדגים החיים בה. הקרפיונים שהם דגים של מים מתוקים שטו להם בנחת במי האמבטיה. אני אהבתי מאד להתבונן בהם וחרדתי לגורלם, אשר נחרץ מראש, איני זוכרת מי היה זה שהרגם.
אמי עמדה וניקתה היטב את הדגים. הסירה את הקשקשים והסנפירים, הוציאה את הזימים, ואת חלקי הפנים שאינם אכילים ועשויים לפגום בטעם. פרסה את הדגים לפרוסות דקות, שטפה אותן היטב, המליחה במעט מלח גס והכניסה למקרר לשעה קלה.
לימים השתפר מצבם הכלכלי של הוריי ורכשו מקרר חשמלי.
אמי החלה לקנות דגים מנוקים, פרוסים דק וראשיהם חצויים.
היא השתדלה להקפיד על משקלם בעת הקניה, כוון שדגים שמנים אינם טעימים.
בימים שקדמו לפסח נהגה לקנות דגים שהכילו ביצי דגים-איקרה, מהן הכינה לביבות מיוחדות. זרתה על הבלילה מעט מלח שולחני ופלפל לבן, טיגנה קלות ובישלה בציר הדגים אשר השאירה במיוחד, באחד הסירים. כך ספגו הלביבות, מעט מטעמם וניחוחם של ה"געפילטע פיש". בעת ששהו הדגים המוכנים לטחינה במקרר, הכינה אמי את יתר המצרכים הדרושים להכנת התבשיל.משהוכנו המצרכים הדרושים לתבשיל, הוצאו הדגים מהמקרר והתחלנו במלאכת הטחינה אשר לא הייתה קלה כלל, כוון ששנים רבות השתמשנו במטחנה ידנית, (אשר כיום משמשת כמוצג מוזיאוני,) עד הגיע תור המטחנה החשמלית והקלה הרבה על המלאכה. כל בנות המשפחה ולפעמים גם אבא לקחו חלק
במלאכת הטחינה. טחנו, שבנו וחזרנו על מלאכת הטחינה, כי זאת יש לדעת, טחינה כפולה יוצרת מירקם אחיד ללא עצמות.
אימא נהגה להכין ראשית את עיסת הדגים, בהוסיפה: ביצים, קמח -מצה, פלפל לבן ושחור, מעט מלח דק וכפית עד כפית ומחצה סוכר, בחשה הכל למרקם אחיד, הניחה בצד את העיסה, כדי שתתגבש ולא תהייה רכה מדי ועברה לעסוק בסירים ותכולתם. היא השתמשה בסירים רחבים ושטוחים לרב עשויים אמייל, לימים שהופיעו סירי הנירוסטה החלה להשתמש גם בהם. היא מילאה את הסירים מים עד כשליש מגובהם, כדי שציר הדגים שיווצר בתהליך הבישול יהיה סמיך דיו.
הניחה את פרוסות הגזרים והבצלים בתחתית כל סיר וסיר. המליחה מעט ותיבלה בפלפל לבן ושחור והמתיקה בכפית סוכר בכל סיר. כאשר רתחו המים החלה ליצור מהעיסה קציצות דגים, בידיה שהרטיבה קמעה.את הראשים החצויים מלאה בעיסת הדגים כעין קציצות זעירות, החליקה אותם ואת זנבות הדגים למים הרתוחים לאחר הנמכת הלהבה. לאחר שהניחה את ראשי וזנבות הדגים וקליפות הבצל, החליקה אימא את קציצות הדגים למים אחת, אחת, שיכבה לאחר שיכבה, עד לגובה המים.. הגבירה את הלהבה, המתינה עם להבה בגובה זה לרתיחה קצרה של המים ומייד הנמיכה את הלהבה, כיסתה את הסירים והדגים התבשלו בישול ארוך וממושך בחום נמוך מספר שעות.
ריח הדגים עלה, התאבך ומילא את הבית בניחוחם המיוחד של ה"געפילטע פיש" המיוחדים של אימא.
מדי פעם ניגשנו לטעום את מיי התבשיל, כדי לדעת האם הגיעו לטעם האופטימלי, או שמא יש להוסיף תיבול ואיזה תבלין נחוץ. זאת עשינו עד הגיע התבשיל לטעם הרצוי. משהיה התבשיל מוכן, הוצאנו את קציצות הדגים בעזרת כף בישול מחוררת והנחנו אותן על צלחות הגשה חגיגיות בצורת אליפסה – מיוחדות לדגים, כשאנו עורכות אותן במעגלים אליפטיים, עד שנתמלאו הצלחות. את קציצות הדגים קישטנו בפרוסות הגזר המבושל.
את ציר הדגים יצקנו בעזרת מצקת אל הכלי החגיגי המיועד לכך כשבדרכו מן המצקת אל הכלי הוא סונן במסננת רשת דקיקה. כך נחו להם בכליהם ה"געפילטע פיש" וציר הדגים עד שהצטננו, אז כוסו ואוחסנו במקרר, עד שהיגיעה שעתם – שעת הארוחה החגיגית
משהקמתי משפחה וילדיי גדלו ניסיתי את כוחי בהכנת "געפילטע פיש" אך לידי שביעות רצון לא הגעתי, כי משפחתי אנינת הטעם לא הסתפקה בטעם הפחות במעט מטעם ה"געפילטע פיש", של אימי. אני נואשתי מניסיונותיי והפסקתי להכין תבשיל זה. למרות שידעתי את כל דרך ההכנה על שלביה השונים מהקנייה ועד ההגשה.
כך היה עד מחלתה של אימי.
אימי חלתה במחלת ניוון שרירים. יום אחד הגיע שלב המחלה, בו אימא לא יכלה יותר להכין אוכל ולבשל, אני ואחותי מילאנו את מקומה בתפקיד זה. בין יתר התבשילים שהכנתי היו גם ה"געפילטע פיש", אשר ככל שבישלתי אותם יותר, הלכו ונשתבחו בטעמם, עד שבעקשנותי ובכושר התמדתי, הגעתי לטעם הרצוי וטעים לבני המשפחה.
בערוב ימיה כשאימא הייתה מאושפזת בבית חולים "הרצפלד" בגדרה, חל חג ראש השנה. אנו בני המשפחה החלטנו לשמח את אימא ולחגוג אייתה את ערב החג בארוחה חגיגית כמיטב במסורת המשפחתית.
התמקדנו, אחותי ואני במאכלים יבשים הניצנים לאריזה, עמידים בטלטולי הדרך ושאינם דורשים חימום. אני הכנתי "געפילטע פיש", אחותי הכינה סלט תפוחי אדמה במיונז, אפינו פשטידת אטריות עם צימוקים ותפוחי עץ. את כל זה ארזנו והעמסנו על המכוניות. בערב החג נסענו בני המשפחה כולה לבית החולים אל אימא. את הארוחה סעדנו על דשא בית החולים עם אמא, כשהיא ישובה בכסא גלגלים ואנו בכיסאות מתקפלים שהבאנו מהבית ואו על הדשא. אורחים שבאו לבקר חולים וחלפו על פנינו וצוות בית החולים אשר היו בתורנות, הסתכלו עלינו כאילו באנו מהעולם החיצון ואמרו לנו כי מחזה כזה, ארוחה משפחתית על דשא בית החולים הם לא ראו מימיהם. מספר חדשים לאחר מכן בז' טבת תשמ"א אמא נפטרה.
אני לעולם לא אשכח את ארוחת ערב ראש השנה-זו.
זמן לא רב לאחר פטירת אימי הנהגנו התכנסות משפחתית בערבי שבת בביתנו בנוכחות: אבי, ילדינו ולימים גם כלות ונכדים.
אני שרציתי להנעים על אבי את חייו ולהשביע את רצונו החלטתי ללמוד להכין "געפילטע פיש" בהירים וכך היה.
מאז אני מכינה קציצות דג בהירות בטעם שיש בו מן החריפות הקלה ומעט מתיקות.
כל מכריי משבחים אותי על טעמם ובמיוחד אבי, שמתחנף אלי ומשבח את הדגים, באומרו כי הם עולים בטיבם על אלה של אמא.
הם נישאו ברבנות, בנוכחות קהל מצומצם ביותר ואילו קבלת הפנים לקהל הרחב יותר, נערכה ימים מספר לאחר מכן, בחג השבועות, בדירתו הנאה והמרווחת של אבי, אשר שמח להעמידה לרשותנו.
האוכל שהועמד לרשות האורחים במזנון ההגשה העצמית הותאם לאופי החג. היו בו: מאכלי חלב, דגים ממולאים, פשטידות, בורקס וסלטים לרב. כל המאכלים היו עבודה עצמית של בנות המשפחה וחברות טובות שהתנדבו לעזור לנו בהכנות.
בחלוקת תפקידי הבישול נטלתי על עצמי את הכנת הדגים, כך שבמשך ימים מספר עמדתי ובישלתי "געפילטע פיש". ריח התבשיל התפשט ועלה עם האדים ומילא את הבית וחדר המדרגות.
מאכל זה-"געפילטע פיש" למדתי להכין מאמי זכרה לברכה, שהייתה בשלנית מעולה ושמע דגיה ואיכותם יצא למרחוק. רק אבי, לא הסתפק באיכותם ואמר לה תמיד כי דגיה של גיסתה –דודתי נחמה יפים וטעימים יותר, כיוון שהיו בהירים מדגיה של אמי.
היום אבי אומר לי שהדגים אשר אני מבשלת, אפילו טובים יותר מדגיה של דודתי. איך אומר הפתגם? "אין הנחתום מעיד על עיסתו". לא על מעשיי ידי באתי לספר ולהתפאר, אלא, לספר את תולדות מאכל זה "געפילטע פיש" במשפחתנו.
בילדותי המוקדמת, טרם היות בבית הוריי מקרר חשמלי, היינו קונים דגי קרפיון חיים יום יומיים לפני הבישול, ממלאים את האמבטיה במים ומניחים את הדגים החיים בה. הקרפיונים שהם דגים של מים מתוקים שטו להם בנחת במי האמבטיה. אני אהבתי מאד להתבונן בהם וחרדתי לגורלם, אשר נחרץ מראש, איני זוכרת מי היה זה שהרגם.
אמי עמדה וניקתה היטב את הדגים. הסירה את הקשקשים והסנפירים, הוציאה את הזימים, ואת חלקי הפנים שאינם אכילים ועשויים לפגום בטעם. פרסה את הדגים לפרוסות דקות, שטפה אותן היטב, המליחה במעט מלח גס והכניסה למקרר לשעה קלה.
לימים השתפר מצבם הכלכלי של הוריי ורכשו מקרר חשמלי.
אמי החלה לקנות דגים מנוקים, פרוסים דק וראשיהם חצויים.
היא השתדלה להקפיד על משקלם בעת הקניה, כוון שדגים שמנים אינם טעימים.
בימים שקדמו לפסח נהגה לקנות דגים שהכילו ביצי דגים-איקרה, מהן הכינה לביבות מיוחדות. זרתה על הבלילה מעט מלח שולחני ופלפל לבן, טיגנה קלות ובישלה בציר הדגים אשר השאירה במיוחד, באחד הסירים. כך ספגו הלביבות, מעט מטעמם וניחוחם של ה"געפילטע פיש". בעת ששהו הדגים המוכנים לטחינה במקרר, הכינה אמי את יתר המצרכים הדרושים להכנת התבשיל.משהוכנו המצרכים הדרושים לתבשיל, הוצאו הדגים מהמקרר והתחלנו במלאכת הטחינה אשר לא הייתה קלה כלל, כוון ששנים רבות השתמשנו במטחנה ידנית, (אשר כיום משמשת כמוצג מוזיאוני,) עד הגיע תור המטחנה החשמלית והקלה הרבה על המלאכה. כל בנות המשפחה ולפעמים גם אבא לקחו חלק
במלאכת הטחינה. טחנו, שבנו וחזרנו על מלאכת הטחינה, כי זאת יש לדעת, טחינה כפולה יוצרת מירקם אחיד ללא עצמות.
אימא נהגה להכין ראשית את עיסת הדגים, בהוסיפה: ביצים, קמח -מצה, פלפל לבן ושחור, מעט מלח דק וכפית עד כפית ומחצה סוכר, בחשה הכל למרקם אחיד, הניחה בצד את העיסה, כדי שתתגבש ולא תהייה רכה מדי ועברה לעסוק בסירים ותכולתם. היא השתמשה בסירים רחבים ושטוחים לרב עשויים אמייל, לימים שהופיעו סירי הנירוסטה החלה להשתמש גם בהם. היא מילאה את הסירים מים עד כשליש מגובהם, כדי שציר הדגים שיווצר בתהליך הבישול יהיה סמיך דיו.
הניחה את פרוסות הגזרים והבצלים בתחתית כל סיר וסיר. המליחה מעט ותיבלה בפלפל לבן ושחור והמתיקה בכפית סוכר בכל סיר. כאשר רתחו המים החלה ליצור מהעיסה קציצות דגים, בידיה שהרטיבה קמעה.את הראשים החצויים מלאה בעיסת הדגים כעין קציצות זעירות, החליקה אותם ואת זנבות הדגים למים הרתוחים לאחר הנמכת הלהבה. לאחר שהניחה את ראשי וזנבות הדגים וקליפות הבצל, החליקה אימא את קציצות הדגים למים אחת, אחת, שיכבה לאחר שיכבה, עד לגובה המים.. הגבירה את הלהבה, המתינה עם להבה בגובה זה לרתיחה קצרה של המים ומייד הנמיכה את הלהבה, כיסתה את הסירים והדגים התבשלו בישול ארוך וממושך בחום נמוך מספר שעות.
ריח הדגים עלה, התאבך ומילא את הבית בניחוחם המיוחד של ה"געפילטע פיש" המיוחדים של אימא.
מדי פעם ניגשנו לטעום את מיי התבשיל, כדי לדעת האם הגיעו לטעם האופטימלי, או שמא יש להוסיף תיבול ואיזה תבלין נחוץ. זאת עשינו עד הגיע התבשיל לטעם הרצוי. משהיה התבשיל מוכן, הוצאנו את קציצות הדגים בעזרת כף בישול מחוררת והנחנו אותן על צלחות הגשה חגיגיות בצורת אליפסה – מיוחדות לדגים, כשאנו עורכות אותן במעגלים אליפטיים, עד שנתמלאו הצלחות. את קציצות הדגים קישטנו בפרוסות הגזר המבושל.
את ציר הדגים יצקנו בעזרת מצקת אל הכלי החגיגי המיועד לכך כשבדרכו מן המצקת אל הכלי הוא סונן במסננת רשת דקיקה. כך נחו להם בכליהם ה"געפילטע פיש" וציר הדגים עד שהצטננו, אז כוסו ואוחסנו במקרר, עד שהיגיעה שעתם – שעת הארוחה החגיגית
משהקמתי משפחה וילדיי גדלו ניסיתי את כוחי בהכנת "געפילטע פיש" אך לידי שביעות רצון לא הגעתי, כי משפחתי אנינת הטעם לא הסתפקה בטעם הפחות במעט מטעם ה"געפילטע פיש", של אימי. אני נואשתי מניסיונותיי והפסקתי להכין תבשיל זה. למרות שידעתי את כל דרך ההכנה על שלביה השונים מהקנייה ועד ההגשה.
כך היה עד מחלתה של אימי.
אימי חלתה במחלת ניוון שרירים. יום אחד הגיע שלב המחלה, בו אימא לא יכלה יותר להכין אוכל ולבשל, אני ואחותי מילאנו את מקומה בתפקיד זה. בין יתר התבשילים שהכנתי היו גם ה"געפילטע פיש", אשר ככל שבישלתי אותם יותר, הלכו ונשתבחו בטעמם, עד שבעקשנותי ובכושר התמדתי, הגעתי לטעם הרצוי וטעים לבני המשפחה.
בערוב ימיה כשאימא הייתה מאושפזת בבית חולים "הרצפלד" בגדרה, חל חג ראש השנה. אנו בני המשפחה החלטנו לשמח את אימא ולחגוג אייתה את ערב החג בארוחה חגיגית כמיטב במסורת המשפחתית.
התמקדנו, אחותי ואני במאכלים יבשים הניצנים לאריזה, עמידים בטלטולי הדרך ושאינם דורשים חימום. אני הכנתי "געפילטע פיש", אחותי הכינה סלט תפוחי אדמה במיונז, אפינו פשטידת אטריות עם צימוקים ותפוחי עץ. את כל זה ארזנו והעמסנו על המכוניות. בערב החג נסענו בני המשפחה כולה לבית החולים אל אימא. את הארוחה סעדנו על דשא בית החולים עם אמא, כשהיא ישובה בכסא גלגלים ואנו בכיסאות מתקפלים שהבאנו מהבית ואו על הדשא. אורחים שבאו לבקר חולים וחלפו על פנינו וצוות בית החולים אשר היו בתורנות, הסתכלו עלינו כאילו באנו מהעולם החיצון ואמרו לנו כי מחזה כזה, ארוחה משפחתית על דשא בית החולים הם לא ראו מימיהם. מספר חדשים לאחר מכן בז' טבת תשמ"א אמא נפטרה.
אני לעולם לא אשכח את ארוחת ערב ראש השנה-זו.
זמן לא רב לאחר פטירת אימי הנהגנו התכנסות משפחתית בערבי שבת בביתנו בנוכחות: אבי, ילדינו ולימים גם כלות ונכדים.
אני שרציתי להנעים על אבי את חייו ולהשביע את רצונו החלטתי ללמוד להכין "געפילטע פיש" בהירים וכך היה.
מאז אני מכינה קציצות דג בהירות בטעם שיש בו מן החריפות הקלה ומעט מתיקות.
כל מכריי משבחים אותי על טעמם ובמיוחד אבי, שמתחנף אלי ומשבח את הדגים, באומרו כי הם עולים בטיבם על אלה של אמא.
