זה רק סיפור אהבה

ואני חייכתי אליה והמשכתי לארוז, שומעת ברקע את אמא שוברת צלחת וצוחקת, כי היא בכל מקרה לא היתה שווה העברה לבית החדש.
אבא הביא אספקת נייר דבק חום ועוד כמה עשרות ארגזים, ואני הייתי שקועה בבן אדם הזה שחושב שאני אישה אידיאלית.

החורף כמעט נגמר ושרידים אחרונים של קור שטפו את האוויר. שכבתי במיטה ונרדמתי, הוא יעיר אותי כשיוכל לדבר.
צלצול הפלאפון הקפיץ אותי וחייכתי למראה שמו המופיע על הצג הכחול. "הלו?" עניתי בשקט, הוא אמר שככה הכי כיף לו לשמוע אותי,
ככה הוא מרגיש שאנחנו הכי קרובים. התיישבתי במיטה ופתחתי קצת את החלון. גל קור נכנס לחדר ואני התפנקתי בתוך הפוך.
אור הירח השקיף על הארגזים החצי-ארוזים שהכילו בתוכם את כל שנות ילדותי. אמרתי לו שקשה לי לעזוב בית של 17 שנים,
הוא תמך בי, הציג לי את היתרונות, נישק לי באוזן. לא העלתי את נושא החתונה, או את נושא "האישה האידיאלית", חשבתי שאולי הוא שכח, בחורים לפעמים שוכחים.

ורק כשהייתי על סף הרדמות, "לילה טוב חמוד שלי..." אמרתי בלחש,

"לילה טוב אישה אידיאלית".

בסיפור האהבה הזה ניתן למצוא מכלול של רגשות. שמחה, צחוק, קרבה, סבלנות, תמיכה ואהבה,
ומצד שני- געגועים, עצב, בכי רב, קצת מריבות, אי הבנות, קשיים, שלבי הנתקות.
בסיפור האהבה הזה, בין הגבר המושלם לבין האישה האידיאלית, ניצבים מכשולים לא מעטים.

במקום להתאבל על מעבר הדירה, הדבקתי את פתחי הארגזים ויצאתי לפגוש אותו.
לא עניין אותי דבר, רק לחוש בזרועותיו עוטפות אותי, מגנות עלי מפני הרוח הקרירה.
והוא מילא את תפקידו כמו שרק גבר מושלם יודע.
רעדתי בתוכו, הוא ליטף בעדינות את פני ואמר לי שאני כל כך יפה. חייכתי.
והוא אמר שכשאני מחייכת, אני אפילו יותר יפה.

"רוצה להיבהל קצת?" שאל אותי בשובבות כשישבנו בתוך האוטו.
"כן" עניתי, מסוקרנת.

ואז הוא הדביק לי נשיקה קטנה בשפתיים, כמו הנשיקות של כיתה ו'.
חייכתי בפליאה והוא יצא מהאוטו, משאיר אותי בתוך החלום.
כשחזר, הביט עלי בחיוך צדדי.

בבית החדש המשכתי לעבוד על מחברת האהבה. הרגשתי קשורה אליה,
היא הזכירה לי את הבית הקודם, סמלה עבורי את תקופת המעבר ותקופת ההתאהבות. בחדר החדש היה לי הרבה יותר מקום וזמן להשקיע. כתבתי לו סיפורים, קישטתי בפאייטים מיוחדים ונצנצים צבעוניים. הדבקתי דברים, כתבתי סיפורים, בדיחות וחידות (ואפילו גיליתי לו את כל התשובות!). היה זה סוג של יומן חיים. תיעדתי בו את מאורעות היום וגם קצת מעבר. מחברת שלמה של אהבה.
אהבתי להשקיע את הלילות שלי במחברת. להוציא אותה ממקום המחבוא, לתכנן מה אעשה בעמודים הקרובים, ולזרום עם הדימיון, הכשרון, היצירתיות, להיות מושפעת מהמוזיקה שברקע, מחומרי היצירה החדשים שקניתי, ממצב הרוח, ממזג האוויר, וכמובן- לבטא את אהבתי העצומה בכל אות ואות, נצנץ ונצנץ, עמוד ועמוד.

והוא אהב אותי כמו שאף גבר אחר לא ידע להראות בעבר. לא אפרט על הלילות הארוכים, החושניים, המרגשים עד דמעות והמענגים כל חלק בגוף ובנשמה. הוא ידע לגעת בי ובליבי, כיאה לגבר המושלם.
הוא תמיד החמיא לי, על האופי שלי, התכונות שלי, היופי. ידע לשלוח הודעות, להעמיק בשיחות, לגרום לי להרגיש בטוחה ונאהבת בכל מצב ושלב בחיי היומיום. ובלילה נכנסתי לעולם קסום של אהבה.

כל שיר מזכיר לי אותו, כל מראה מיוחד, כל צליל מרגיע.
כל חיוך וכל צחוק, כל נצנץ וכל צבע, כל יונה שמנמנה שמבקרת את המרפסת שלי.
אהבה כזאת לא מוצאים בכל יום, אפשר לחיות חיים שלמים בלי לחוות ולהרגיש כל כך הרבה.