הבלוג של גלקסיונר - בבית הקפה

אחרי קונצרט הריחות (ריחות! ואני , להזכירכם, במושגים שלהם- תתרן) הובילה אותי אטואטה לבית קפה קטן ואפלולי.

"שונדי," היא פנתה לבחור בעל עיניים מחייכות ואף ארוך ורחב, גדול בהרבה מאפה של בת לוויתי (האמת, לא חשבתי שהדבר אפשרי), " תביא לי , בבקשה קפה הבית אחד ובשבילו – משקה קפה אחד"

"שניים סוכר," זרקתי אוטומטית.

שונדי הביט בי במבט מוזר, חיוכו הידידותי התעוות להבעת גועל גלויה.

אטואטה הניחה ידה על ידי , " אנחנו לא משתמשים בסוכר! הוא חוסם את כל הטעמים והריחות. " הסבירה לי, " הוא הגיע לא מזמן, תביא משקה קפה רגיל."

המלצר הלך ואני התפניתי להעיף מבט סביבי: התפוסה בבית הקפה הייתה לא מלאה, אנשים ישבו ופטפטו ביניהם ומדי פעם הכניסו את האפים הענקיים שלהם לתוך מיכלי זכוכית פשוטים שבתוכם אבקה שחורה. בין לבין הם הציבו את הכוסות על פלטה שחורה וכיסו אותם במכסה כבד מזכוכית. ביקשתי הסבר.

אז ככה: את תערובת הקפה הנטחן לפי הזמנת האורח ( תערובת קלאסית, תערובת קלאסית אקסטרה חזקה, תערובת קלאסית בתוספת ריחות (כל אחד רשאי להרכיב את ה"בוקה" שלו כראות אפו) ויש את גולת הכותרת – קפה הבית. קפה הבית הוא תערובת ייחודית וסודית, כמובן, של כל בית קפה. הניחות משתנה בהתאם לטיפול שקיבלו פולי הקפה, באופן בקלייה שלהם ואפילו באופן הטחינה והחימום. החימום! זה השלב הקריטי בתהליך הסנפת הקפה : את המיכל עם התערובת מניחים על פלטה חמה (בטמפרטורה מסוימת מאוד!) , חשוב גם להקפיד על משך החימום. ואז, כשלוקחים שכטה מהאדים שבמיכל, מכה הארומה בבת אחת בכל האי החישה בתוך האף.

"אתה צריך לגלגל את הריח בתוך האף," אמרה אטואטה ומבטה הנבוך נדד אל אפי הקטן , " או, אני מצטערת, שוב שכחתי ," היא ליטפה את אפי באצבעה העדינה ואני החלטתי לא להעמיד אותה על טעויותיה, ש- א. האף שלי בכלל לא קטן (אף נשרי, מה שנקרא , אותו אני רואה היטב כשעיניי קצת פוזלות לצדדים ומטה. מאז ומתמיד צחקו עליי והציקו לי בשל צורת האף.  היום אני מאושר שטרם נותחתי, אני גם חושב שאפסיק את השיחות עם הפסיכולוגית )

ב – שחוש הריח שלי לא רק שקיים, אלא גם מפותח למדי.

לגמתי מהקפה המריר , התבשמתי בניחוחות כשלפתע הכתה בי ההבנה : בעולם של אנשים שהחוש העיקרי שלהם הוא חוש ריח לא ראיתי בסביבה אף נרגילה! באמת, הסתובבתי ברחובות, הייתי במסעדה ובבית קפה ולא ראיתי שום מתקן כזה.

"מה עם תה? יש לכם בתי תה?" שאלתי ואטואטה משכה בכתפיה ופשטה זרועותיה לצדדים בחוסר הבנה.

המשכנו לפטפט על הא ועל דא ואני כבר ידעתי מה אגיש לה כשאזמינה לביתי (זה בסדר, היא הסכימה, היא מותק! אני הולך ומתאהב בה!)