חן לציפור

פעם,אי שם בארצות הכפור,

ביער בו שוכן האופל והקור
,
המריאה ציפור באומץ ובחן
,
להביא מזון לגוזלים שבקן
,
אך אבוי,במעופה נתקלה בענף
,
צללה בשלג,נפגעה לה הכנף
,
באין יכולת לעוף,גם לא למוש
,
חשה איך קיצה קרב מתוך יאוש
,
הקור מקפיא,העיניים נעצמות
,
בעוד רגע תתפגר ותמות
,
פרה גדולה וחסונה,פסעה לה בסמוך בנחת
,
ותוך כדי הליכה,פלטה כמות אדירה מהתחת
,
בלי משים,נחתה על הציפור מנה חמה ומסריחה
,
ממיסה את השלג ולאט לאט משיבה את רוחה
,
מאוששת הציפור,לשמחתה אין קץ
,
וכך בגיל ובששון החלה לצייץ
,
שוטט לו ביער שועל ערמומי ורעב
,
תר לו אחר משהו לטרוף מכל הלב
,
לפתע הגיע לאזניו ציוץ הציפור הנ"ל
,
כהרף עין הגיע,אפילו לא הזיע כלל
,
שלף אותה מהסחי בלי הניד עפעף
,
ובבולמוס של טרוף שיסה בה שיניו ואותה טרף
.

מוסר השכל

:
לא כל השופך צואה על ראשך הוא אויבך
,
ןלא כל המוציא אותך משם הוא ידידך
,
אבל,אם אתה כבר ממילא בתוך החרה ,אל תצייץ
.

חג שמח

מוטי אשכנזי