מערבון ישראלי

בבית קטן, במרכז העיר,

ישבתי צנוף, בבוקר צעיר.

סביב, היה הכל, עדיין שקט,

רק השכנה ממול, שטפה את הפרקט.

ה"סוסים" עוד לא חיממו את הכוחות,

ברחוב הסמוך כבר "הלכו" מכות,

זוג צעיר ששכח ללבן,

עניין מאתמול, את הבעל זה עיצבן.

כך התחיל לו יום שיגרתי,

אחד אחד ועניינו הפרטי.

עדת זאבים נכנסו למכוניתם,

על פניהם הנחמדים הגולל נסתם.

אחד הוציא ראשו מהחלון,

זרק משפט חפוז, התנפח כמו בלון:

"ס'תכל סביבך, ולא בצפצפה,

זוהי מכונית, זו לא מריצה".

בבנק המרכזי, השתרך כבר התור,

אנשים שאת כספם החליטו לשמור,

להוציא את ידם של הפקידים מכיסם,

אחרת חשבונם מיד היה נחסם.

בפתח השומר הביט בהיסוסים,

לראות אם אין שודדים על סוסים.

כאלה יש בחוץ וגם בפנים,

הצית סיגר, את הפחד להפנים.

בשוק העירוני הכל היה נחמד,

עד שבטעות כייס אלי נצמד,

לקח לי שעון, כזה יוקרתי,

שרק פעם בשנה נמצא איתי.

בדוכן מכירת הבשר והדגים,

הגיע פקח ולידי הדגים,

איך לוקחים דוגמא ללא היסוס,

לוודא שאוכלים תרנגול ולא סוס.

זהו יום שגרתי למדי,

במקום שנמכר במכרז לאשמדאי,

האוויר כנראה שאב חומרים,

שבמקום מתוקים הפכו להיות מרים.

אך אל דאגה, הכל יסתדר,

למרות שהכל מעט מאחר.

אומר לכם כך, עם הרבה כאב.

את המקום הזה, אני עדיין אוהב.