זריחה

ישנים ונושמים אבק רחוב

סרוחים על ספסל  מובטלים חסרי חוב

כל בוקר טאי צ'י ומתיחה

מראה נפלא היא הזריחה

ולראותה מידי בוקר, שוב

-----------------------------

                                                  זריחה

                                             ---------------

ארתור נעור  משנתו  ,   קול  רשרוש  נשמע  בסמוך ,    רעש  של  עלים   נרמסות ,
הוא  הציץ  בזהירות  מתוך  חור  בקופסת    הקרטון ,      שהייתה  ביתו  בלילות
האחרונים ,בית  המחסה , של  ההומלסים  לא  הייה  כלל  לרוחו  , סירחון נוראי ,
צפיפות  איומה ,  עד כדי נעיצת מרפק  ,  אגב נחירות קולניות ,  ובכלל מזג האויר
הניו -יורקי, האביבי, אין כמוהו , ללינה בצנטרל פרק ,  ושלא  על הספסל כמרבית
החברים לגורל , התמקם לו ארתור, במין ארגז קרטון ,  ששימש מין הסתם  אריזה
לאיזה ארון , או שידה , סמרטוטים שמצא שם שימשו אותו ככרית ומצע , נוח למדי,
ועתה , הרישרוש עוררו, עדיין מוקדם , אפלולית הבוקר עדיין לא סרה ,
 ובמעט  אור הירח , הבחין  ארתור  באדם גוץ  , לבוש בחליפה , והוא  חופר  בידיו
בקדחתנות  בין  העלים , ולבסוף ,  הטמין שם תיק עור קטן , תוך שהוא נותן מבטים
מהירים ועצבנים סביבו , לבסוף ,  הזדקף , ניער את בגדיו ,  והחל מתרחק , ממש
ליד העיקול, נשמע לפתע  צרור  יריות קצר ,  הברנש ,  התפתל , גופו התעוות וקרס
בו  במקום ,  המתנקש , יצא מהסבך , רקק הצידה , ומבלי  להעיף  מבט  בקורבן ,
 הסתלק.
ארתור,לא  הצליח לזהות לא את הרוצח ולא את הנרצח ,  בזהירות זחל לעבר מקום
ההתיק הקבור, ושלף אותו משם .
לא מסמכים היו בתיק ,  גדוש היה בשטרות כסף , בלא להתמהמה, נטל ארתור  את
התיק , והסתלק ,  לאן ילך ?  בית התמחוי עמוס מידי ,  גם בית המחסה ,

כשהוא מחבק את התיק לחיקו התהלך ארתור  כסהרורי, מנסה לכלכל את צעדיו הבאים ,

,מי האנשים ? ושל מי הכסף, ולגשת למשטרה יהיה צעד חכם,? הריהי מושחתת וחסרת

חוש צדק , וכך בעודו משוטט ,ללא תכלית, נזרקה חבילת עיתוני הבוקר,

אכן זריזים הם עיתונאי ניו יורק ,  הכותרת  ראשית של הסמרטיטון זעקה :   סנסציה  !

הגזבר של המאפיה הסיצילינית 

אומברטו טוטי  נרצח,  ,,,,,בתחתית הכותרת נכתב שיחד עם זאת,לא ידוע ,אם היה

כסף, ויתכן שהכל על רקע חיסול חשבונות.

ארתור ,התיישב בפינה מוצלת,השחר החל לאיטו להאיר, הצצה לתוך התיק,ובהערכה

זהירה אמד את הכסף במאות אלפי דולרים, סכום עתק שמימיו לא חלם אי פעם להחזיק.

 ביד רועדת
פשפש  בכיס  מעילו המרופט , ודלה משם פתק ,  דמעה ירדה מעינו שראה את כתב
 ידה של אשתו , כתב עגול , חמוד, עדין , ממש כמוה ,  בפתק היה רשום כתובת הוריה ,
ושם שהתה עם בנם הקטן , כמעט שנה חלפה , מאז אותו יום שני הארור, בו נפלה
הבורסה , בין לילה , הנפילה הגדולה של 1929 , אנשים השליכו את חייהם , בקפיצה
מגגות של גורדי שחקים , כאלו לא חסרו ,  גם  הוא , לאחר  שפשט  רגל  בין  לילה
ואיבד  את  כל  נכסיו , חשך עליו עולמו , וברגע של דכאון , קפץ אף הוא , אך לרוע
מזלו , או שלא , חלפה  משאית עמוסה  בבגדים  שזה  עתה  אספה  מפושט  רגל אחר,
 ולתוך  הערימה  הענקית  , נפל ארתור ממרומי הקומה העשרים ,  ובתזמון של
סרטי קולנוע , בחלוף המהומה , עטו עליו אנשי החוק , וכשהבינו את מצבו הנפשי, הובילוהו לבית חולים לחולי 
רוח ,  שם שהה כל החורף , וכשהשתחרר,ויצא לרחוב, חיכתה לו אשתו והילד, שמה
בידו את הפתק ואמרה, ודמעות בעיניה " תיקח אותי משם שתמצא מקום משלנו , אתה
יודע , שאבי לא יתן לך לדרוך אצלו לעולם."
האבטלה הנוראה של השפל הכלכלי , לא נתנה לו הרבה אפשרויות , וכך התגלגל
מבית מחסה אחד למשנהו , מבית תמחוי אחד , לבא אחריו , שום משרה לו חיכתה לו
 באופק , עתה עשו רגליו את הדרך מאליהן , לכתובת הרשומה.
כשהגיע,הקיש בזהירות בדלת,    וכשנפתחה, אשתו,עמדה שם ועיניה קרועות לרווחה
"תארזי, הכל , ובואי עם הילד" לחש לה , נסעו עם מונית לביתם הקודם ,  שעדיין נותר
בשיממונו , עת הושלכו ממנו לרחוב , ומאז לא גר בו איש , ירדו ,    
 , ארתור , הידק את מעילו חיבק את אישתו והילד
ובמעלה המדרגות בכניסה לבית , זרחה לפתע השמש , ארתור נעצר, הסתובב , והביט
מוקסם בשמש , זריחות רבות ראה בחודשים האחרונים , עת לן תחת כיפת השמים ,
אך עתה , לראשונה ,   נראתה לו השמש , כשולחת קרני זהב.