אורות המכונית של ראובן פילחו את הכביש, בעוד המנוע שואב כשהאיץ את פעולתו בלחיצת דוושה. מבטו היה מרוכז בכביש. יכולתי לחוש את המתח שאפף אותו, מוסיף משקל למתיחות שחשתי בעצמי.
תשומת הלב שלי היתה בתחושה שמשהו רע הולך לקרות, ראובן שם מוזיקה רועשת ועשה את עצמו לא קשוב.
ניסיתי ליצור איתו קשר עין אך פחדתי, הייתי כל כך שקועה בעצמי שלא ידעתי מאיפה מתחילים מה.
החלפתי תחנות ברדיו וראיתי איך ראובן מתחיל להתעצבן אז החזרתי את המוזיקה הלא הרמונית שלו.
פתחתי חלון וצעקתי החוצה, הצילו. ראובן חייך אליי שם מוזיקה קצבית והחל לרקוד. הוא עשה את ההבעות פנים שאני הכי אוהבת וידו ליטפה את פנים ירכיי, ליטפתי את ידו ולקחתי אותה אליי אל תוכי. הוא התרגש מהחום המתפרץ וריקודו חלחל דרך ידו אל תוך גופי. נישקתי את צווארו וידי לפתה את שרירי הבטן שלו בתשוקה שרוצה לחדור פנימה ובינתיים סובבת סביב כל גופו מבחוץ. הוא היה שלי. ראובן חדר מבעד לתחתונים שלי שהיו ספוגים במיצי אהבה,צעקתי צלילים שפרצו מתוכי דרך החלון, האורגזמה הסתובבה בתוכי ועטפה אותי הוא שלף את ידו פתח את האבזם של החגורה שלי בעדינות,מבלי ששמתי לב פתח את הדלת של המכונית ודחף אותי החוצה.
ראובן הגביר את המוזיקה עוד ועוד בעוד המנוע שואב כשהאיץ את פעולתו בלחיצת דוושה. המוזיקה היתה ממש רועשת ובכלל לא הרמונית הוא הגביר אותה עוד ועוד עצם את עיניו וחיכה לסוף.
הרמקולים התפוצצו ראובן נשאר באוטו לבדו ופקח את עיניו, הוא המשיך לנסוע אל הסבתא הגוססת שלו, אדרנלין חלחל בגופו הוא פתח את החלון צעק הצילו וצחק.
אני כבר לא הייתי בין החיים אך לא הסכמתי לוותר על מודעותי העוזבת את העולם הזה והתבוננתי על מכוניתו של ראובן מלמעלה.
גופו של ראובן רעד בקצב השקט שבקע מהרמקולים המקולקלים. הוא עצר בקיוסק שבתחנת הדלק.
המוכרת הסתכלה עליו במבט נרגש הרגשתי קנאה על כך שהיא בחיים, ראובן התבונן במוצרים שבחנות כאילו שהם הדבר החשוב ביותר שהביט בו עד כה. גופו נרגע מעט אך יכלתי לראות שלא לגמריי הוא התבונן במוכרת באותו מבט והיא רעדה קלות הוא עמד והתבונן והיא חייכה חיוך שלא התכוונה לחייך, הוא ניגש אליה ושאל אם היא מוכנה לעזור לו לחיות חיים מאושרים. היא התבוננה בו ואמרה יש לך דם על הידיים. ראובן התבונן על ידיו הן היו יפות כמו של אישה וחזקות כמו של גבר. הוא הראה לה אותן ואמר ידיי נקיות מרבב, עוברת בהן תשוקה מתפרצת שיודעת גם ללטף. המוכרת שאלה אם הוא רוצה סיגריות מרלברו אדום או מרלבורו זהוב. ראובן לקח את המרלבורו שלו, יצא מהחנות ונכנס למכוניתו.
הוא נסע והשקט שברמקולים החל לחלחל לגופו שהחל לפרכס הוא ניגב את הדמעות והגביר את המהירות הוא עבר 3 רמזורים באדום קילל 10 אנשים ואת האמהות שלהם,פירק 4 כפתורים מרכזיים ברדיו שלא פעל. היה לו חשוב להיות הראשון בכביש והוא הוציא את ראשו מהחלון כדי להרגיש את הרוח מתנגדת לראשו.
המודעות שלי הלכה ונהיתה יותר קשה להשגה אז רצתי אחריה והחזקתי אותה בכוח, ניקיתי את המחשבות על המוות שלי ואת הכעסים על ראובן ופשוט התבוננתי בו.
ראובן עישן את כל הקופסא שקנה, ועצר בקיוסק נוסף בתחנת דלק.
ריכזתי את תשומת הלב שלי בכל צעד שראובן הלך והתבוננתי איך רגליו כבר לא רוצות לשאת אותו, ראובן החל לרוץ אל עבר הקיוסק ורגליו הסתבכו בעצמן והפילו אותו על ראשו שהתפצלח על הכביש.
המוכרת בקיוסק ראתה את הכל מרחוק ורצה כדי לנסות לעזור, ראובן יכל עדיין לשמוע את הנשימות שלה ואת קצב הלב שלו, הוא הרגיש את האספלט החם מחמם את גופו שנהיה יותר ויותר קר ככל שהדם התפרץ מראשו, המוכרת התבוננה בו והוא התבונן בה כאילו היא הדבר הראשון שראה בחיו.
אני התבוננתי בהם וכבר לא יכלתי יותר להחזיק במודעותי הרגשתי שאני הולכת להתפורר בקרוב ולא הסכמתי לוותר על אף פירור אז התרכזתי בעיניו של ראובן.
המוכרת לא ידעה אם ראובן חי או מת כי מבטו היה כה שליו, ראובן מצמץ אליה באישור שהוא עוד לא מת, היא לחשה באוזנו אם יש משהו אחרון שהוא רוצה להגיד. ראובן פתח את פיו אך הצלילים שבקעו ממנו היו כמו המוזיקה שהוא אהב.
צחקתי צחוק אחרון ונתתי לעצמי להתפורר.
