יצירות אחרונות
בְּלֵב הַנֶּפֶשׁ (0 תגובות)
שמואל כהן /שירים -29/03/2024 03:09
התחלות וסופים (0 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -28/03/2024 21:34
שיר השבוע - כבר אביב (2 תגובות)
לנה /שירים -28/03/2024 21:33
קָפֶה טוֹרְטוֹנִי (4 תגובות)
רבקה ירון /שירים -28/03/2024 12:41
כּוֹחַן שֶל מִילִים - מוקדש לאילונת - ש.ח (8 תגובות)
אביה /שירים -28/03/2024 09:47
וודאות אין מקריות (2 תגובות)
משה חזן /סיפורים -28/03/2024 09:10
כוח המילים (10 תגובות)
אילה בכור /שירים -28/03/2024 08:51
ימים נטולי חמלה (6 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -28/03/2024 07:01
בלי להבין שפתו (5 תגובות)
דני זכריה /שירים -28/03/2024 06:38
בִּשְׁבִילֵי הַחַיִּים (8 תגובות)
שמואל כהן /שירים -28/03/2024 03:06
סיפורים
סיפורים בהזמנה אישית של ריף \ עד הטיפה האחרונהעד הטיפה האחרונה
היא הניפה כוס יין מלאה למחצה לעבר מקור האור הבוהק והמסתורי ובחנה בתדהמה את הנוזל האדמדם הנאחז לשוא בדפנות השקופות. רק חצי כוס נותרה, ומה לאחריה? בצער הביטה בבקבוק הריק המתגלגל בין רגליה, אט אט העבירה את מבטה אל החבית אשר בהתה בה בעיני אלון ריקות מתוכן. קרבה את הכוס לשפתיה ושוב נעצרה. מה אחר-כך? המשיכה השאלה לנקר במוחה. היא מחתה את אגלי הזיעה ממצחה, ואת הדמעה שנקוותה בשולי עינה. האור הבוהק הלך וגדל מבהיק באור נגוהות באלפי גוונים אדומים משתברים למיליוני קרניים דרך הכוס המתרוקנת. האור נסך בה בטחון. כמובן, אחר-כך תלך אל האור! היא רוקנה את הכוס אל קרבה ושתתה הכל עד הטיפה האחרונה. טעם לוואי חמוץ ועכור שרף את גרונה. שונה כל-כך מהטעם שהיה שמור בזיכרונה, או בדמיונה. זעם מילא את גופה ונשמתה. היא השליכה את הכוס לעבר האור, וזו התנפצה למיליוני רסיסים בקול פעמונים רחוקים. האור כבה. © כל הזכויות שמורות תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |