לקום

עולם נפער כתהום

תחת רגליים דואבות

רגליים שנסו

על נפש שאינה

ומשקלו של עולם

הקשה את ליבה.

חולקת לחמי עם הריקות

בוצעת הכיכר עם שחר

אך ריח האתמול

מעלה בחילה מתוקה

ואינני אוכלת.

עולם קורא בקול

אל אוזניים ערלות

שוב לא תצילנה

לשמע קול האל

וטרם יבש הדם

על שפתיים גלויות.

הבית הריק

דוחק את רגליי

מבקש להישאר בגפו

ולשאת את אות הקלון

בלעדיי.

עולם אוסף אליו

את בשרי המכווץ

בשר נגוע אושר

ונפש נפקדת

שקרסה תחת

משקלו של עולם.

חולקת יצועי עם האימה

טופחת על הכר עם שחר

אך צינת האתמול

מרעידה גוף עייף

ואינני קמה.

אך לעת ערב

לכשתיאנח נפשי

וירווח לה,

עולם נעלם

נפש צלולה

יקימני-

ואקום.