פרק 1
אני לא מבינה איך הגעתי למצב כזה, איך גרמתי לאלו שאהבתי לחשוב שאני כבר לא אוהבת אותם , ואלו שתמיד הלכתי עם חברות ברחוב ואמרתי שאני בחיים לא אגיע לרמה שלהם- בחיים לא אעשה מה שהם עושים.
והנה פתאום אני קולטת שאני יושבת בגן שעשועים מסריח , שפעם שיחקו בו ילדים קטנים ועכשיו זה מקום לעישון , מעשנת לי ומסניפה . באותו רגע כמובן שלא חשבתי על זה. ורק עכשיו- כשאני מתחילה לחזור לעצמי , אני מבינה כמה טעיתי כשהכרתי את האנשים האלו שבפעם אחת שינו לי את החיים.
זה התחיל בבחור הזה , הבחור הזה שהייתי מאוהבת בו עד כדי כך, שכמה זמן אחרי שנפרדנו , מרוב דיכאון ומרוב אהבה כלפיו – התחלתי להשתמש בסמים "קלים". ואני אומרת את זה במרחאות – כי לדעתי אין דבר כזה סמים קלים. הכל בסופו של דבר מביא להרס. בין אם זה הרס עצמי(נפשי) ובין אם זה הרס כללי. למרות שלדעתי הרס נפשי תמיד מגיע . הוא הראשון. אחר כך מתחילות ההשפעות על הגוף, והן המראה וכו'.
ולדוגמא לי אמרו שהתנפחתי בפנים, העיניים שכ"כ אהבתי תמיד, השתנו לי.
העישונים נעשו קטנים והעיניים עצובות וגם הצבע השתנה מעט.
לפני שבוע כשהסתכלתי במראה – לא הכרתי את עצמי. אני לא מאמינה ואני לעולם לא אאמין, ואני חושבת שאני אכתוב את זה פה עוד הרבה שזה כל מה שקרה..
אני איכשהו מקווה להתעורר ולהבין שהכל היה סיוט אחד גדול,
ואז אני הולכת לבית ספר ומקבלת מבחן עם ציון של 100 והמורות אומרות לי כל הכבוד ושאני כרגיל תלמידה מצטיינת . (החלק הזה זה כי פשוט נמאס לי מההתדרדרות הזאת שהייתה לי, - 20, 30, 40 בציונים.)
אני חוזרת הביתה – עושה שיעורים ויוצאת החוצה.
יוצאת בסביבות 4 ! לא כשחשוך וכל האנשים המסוכנים בחוץ.
אני יוצאת עם כמה בנות מהשכונה וכמה בנים.
הם עדיין כולם לא התדרדרו כמוני, כולם כמו שהיו.
אנחנו משחקים פצצות ואז יושבים כשכבר חשוך על האבן ומדברים וצוחקים ביחד.
ואז אמא שלי מתקשרת ב7 ואומרת לי לעלות, ותוך דקה אני בבית.
זה לא שאני ממציאה שיכול לקרות מצב כזה.
זה היה בערך לפני שנה, אפילו פחות –בחופש הגדול ואחריו כמה זמן.
הקטע שאצלי השימוש בסמים גרם לי גם להשתנות בדבר שאותי עכשיו ממש מרתיע. בזמנים שהייתי מסוממת , הייתי מתנהגת בזנותיות – מתנשקת עם בנים בסקסיות ונותנת להם לצלם את זה , כאילו זה עוד צילום רגיל ! אבל זה לא. זה נחשב צילום פלילי , צילום מאוד ,מאוד, מאוד לא רגיל.
אפשר להגיד, שאהבתי טיפה את זה. אהבתי שבכל העיר שלי הלכו ובכל מקום דיברו על הכוסית הזאת שמתנשקת עם כל אחד שנראה טוב לדעתה. כי אחרי כמה זמן הייתי לא רק הכי מקובלת, הכי נחשקת, הכי סקסית, הכי יפה, הכי כוסית . הייתי הכי שרמוטה. ופעם באו אליי ואמרו לי אני מעדיף שיהיה לי שם של זונה ולא של שרמוטה. זונה חכמה היא לוקחת כסף ושרמוטה סתם נותנת את הגוף שלה.
לא ענייו אותי ממש מה אומרים ואיך קוראים לי , עניין אותי שאני מקובלת, ושאני אעשן . זה היה בשבועות האלו כל החיים שלי.לא, לא הייתי מפגרת, הייתי ב " סטלה " .
תמיד אהבתי את ה 'פרי האסור' את הדבר שכולם חושקים בו מפני שהוא אסור.
חשבתי שללכת לעשן , להסניף וכל הזבל הזה , יעזור לי להיות קולית.
צדקתי.
ועכשיו אני מבינה שטעיתי ! שבועיים אם אני לא טועה, שבועיים שלמים הרסו לי שנים של הנאה ! הנאה אמיתית! לא סתם משהו שאני חושבת שזה הנאה, ובעצם זה שהגוף לא מרגיש כלום. זאת אומרת אני לא מרגישה כלום. הגוף סובל.
"אל תפחדו ליפול, אל תפחדו להתאכזב – חלק מההתבגרות היא התמודדות עם הכאב". אני אוהבת את המשפט הזה . כי הוא נכון., ואני מתחברת אליו מאוד.
חשבתי שעישון וכל השיט הזה, יעשו אותי גם יותר בוגרת.
כן , זה עשה אותי. ההתנקות מהסמים שהיו בגוף שלי,
ביגרה אותי נפשית. למדתי שאנשים שאוהבים אותך ,
לעולם לא יגרמו לך לבכות, ואם יגרמו לך? הם לא שווים את הדמעות שלך !
כי הם לא באמת אוהבים אותך..
הכרתי כ"כ הרבה אנשים שעכשיו ? הם נראים העבר הרחוק שלי. גם אם רק לפני שבועיים התנשקתי איתם או דיברתי איתם. בשבוע הזה של היציאה מזה , עברתי שנים של ייסורים . רעדתי, רציתי סמים, בכיתי , שמעתי דיכאון וחשבתי שכולם מטומטמים.
רציתי למות ! ועכשיו ? אני רוצה רק לחיות, כי החיים מדהימים.
והם תמיד היו, פשוט יש גם בורות ואם לא מסתכלים לאן הולכים נופלים לאחד הבורות. אבל אם לפני שנפלת לבור היו לך הרבה חברים אמיתיים , (ואפילו אחד שאפשר לסמוך עליו ) וכוח , אתם תצליחו איתו או איתם ועם השרירים הנפשיים שלכם [לא אני לא מדברת על שרירים שכולם רואים אותם ואפשר להשיג אותם בחדר כושר, אני מדברת על ההרגשה העצמית- אם אתם מכבדים את עצמכם, אם יש לכם אומץ וכו']לצאת מהבור ולהמשיך ללכת בדרך הזהב.
או , להישאר בבור המסריח לנצח- עד שהחול מלמעלה ייפול עליכם ואתם תקברו
בתוכו.
פרק 2
טוב נגיע לסיפור. אני אשתמש בשמות בדויים כדי שאם מי שמדובר עליו יקרא אי פעם את הסיפור הזה, לא יבין שמדובר עליו – והוא אשם בהכל . קראו לו אורי . ואני גם אשתמש בזמני עבר בכתיבה שלי , כי טכנית הם העבר שלי .
הייתי מאוהבת באורי , אהבתי אותו כמו שלא אהבתי אף אחד אחר. הרגשתי פרפרים בבטן לידו , רציתי להיות תמיד איתו – לנשקו לחבקו ולדבר איתו. נגיע לעיקר. הוא הציע לי חברות והסכמתי. היינו חברים 4 חודשים. אחר כך הוא ניפרד ממני . עדיין אהבתי אותו. חודשיים שלמים מאז הפרידה סבלתי. ואז כמה בנים הציעו לי לעשן נרגילה , כי הם אמרו שזה עוזר לברוח מהדברים הקשים בחיים .
לקחתי כמה שאחטות מהנרגילה ונחנקתי . אמרתי להם שאני לא רוצה יותר בחיים לעשן ושזה לא הקטע שלי . הלכתי הביתה , ולמרות שחשבתי שמהיום הזה אני אשכח ולא אנסה את זה יותר בחיים – כנראה שטעיתי . שבוע שלם חשבתי על הפעם הבאה.
אחרי משהו כמו שבוע וחצי ניסיתי שוב. אחרי זה , זה נעשה רצוץ יותר. פעם ביום – יומיים . שלושה ימים בלי עישון הרגו אותי .
למרות שחשבתי שאם אני אעשן אני אפסיק לחשוב על אורי, אפסיק לאהוב אותו ., טעיתי . עדיין אהבתי אותו – עדיין רציתי שנחזור.
בגלל שעישנתי נעשיתי הבת הכי מקובלת בעיר שלי – נתניה. אהבתי את זה.
אבל שכחתי שהבת הכי מקובלת היא בעצם גם הבת שמתנשקת עם כולם בשביל להשיג את התואר ולהישאר איתו. בעצם הבת הכי מקובלת היא גם השרמוטה של העיר.
הסכמתי להיות כזאת- רק כדי להישאר הכי שווה , הכי נחשקת.
לאט , לאט הנרגילה לא הספיקה לי . רציתי להסניף . והחבר'ה שהסתובבתי איתם ? ברור שנתנו לי . כי כמה שהם יהפכו את ה"תכשיט" שלהם ליותר יקר ומנוסה ככה גם הם יהיו יותר מקובלים וייעלו בדרגת המקובלים ביחד איתי.
אני מאמינה שאם הייתי נשארת בעסק המלוכלך הזה עוד 3 שבועות – כבר לא הייתי בתולה.
קוראים לי שרון, ואני נערה מתבגרת בת 12 מנתניה.
כל מה שכתבתי עד עכשיו? זה העבר הרחוק-קרוב שלי.
פרק 3
הייתי רוצה לכתוב משהו בשביל אותן בנות , שעברו דבר דומה שלי . מדובר על העישון וכל הקטע הזה. דבר ראשון, אל תתדרדרו בגלל איזה בן דפוק שחושב שהוא המלך והוא יכול לפגוע בבנות בלי לשלם על זה.
את האמת? אל תטעו כמוני. חשבתי שזה שאני אתחיל לעשן וזה, זה ילמד אותו לקח והוא יתחרט על מה שהוא עשה לי. זה מזה אבל מזה לא נכון. הוא בטח יושב בבית ואומר לעצמו 'איזה כיף לי הילדה התמימה הזאת התדרדרה בגללי , אחח איזה כבוד !'
ואם אתן כבר מעשנות עם חבורת ערסים, ומתלהבות שיש לכן 'גב' שמגן עליכם וכל זה,
רק תדעו שהם לא באמת אוהבים אתכן או דלוקים עליכן או כל זיבול שכל אחר שהם מכניסים לכן לראש, אתן פשוט התכשיט שלהם. כמו זהב או יהלום. אתם לא תתנו לא להישבר או תזרקו אותו סתם ככה על הרצפה נכון ? בדיוק אתן ככה בשביל הערסים הזבלים האלו.
ערסים = מין מוזר ביותר של קופים . תחשבו על זה.
בנות, אסור לכן ללכת לחפש אהבה בסמים . מי שמעשן – הוא לא אוהב את זה ! ואם שואלים אתכן אם אתן מכורות ואתן אומרות 'מי מכור ?! אני סתם אוהבת את זה...' זאת התשובה הכי פאקצית ומפגרת שיש, ומי שעונה בתשובה הזאת זה אומר רק דבר אחד-הוא מכור.
ועכשיו פנייה לבנים ..
אל תתנו לבנות לעשן כי הן באו אליכם ואמרו לכם שהן לא מרגישות טוב והן רוצות לשכוח מהכל. זה שהן אומרות את זה ? זה אומר שיש להן אבן בלב- בגלל חבר שהלך, בגד וכו' , או משפחה הרוסה או כל דבר שפוגע , כי בנות נפגעות בקלות.
אז תהיו באמת ידידים טובים, אל תתנו לבנות לעשן או סמים גם אם הן יבטיחו לכם שזו תהיה פעם ראשונה ואחרונה, או שיגידו שהן ניסו את זה כבר מלא פעמים והן לא מכורות ואין לכם ממה לפחד.
במקום לפגוע בהן יותר ויותר תעזרו להן , תנו להן עצות וכו'.
טוב אחי ? טוב.
פרק 4
רציתי למות , רציתי ממך לברוח.
את האהבה מטביעה,
אך שחייה היא כבר למדה..
ושוב מרגישה כמו במנוסה אחרי האהבה,
ושוב איני מסוגלת לשכוח אותך..
למה הייתי מאוהבת בך?
למה גרמתי לעצמי סבל רק בגללך?
ואיך קרה שמזמן ,מזמן התאהבתי בך?
אני יכולה לומר רק דבר אחד שאני בטוחה,
אחרי חודש זאת כבר לא הייתה אותה אהבה,
זאת הייתה אהבה שונה,
אך איכשהו עדיין אהבה.
כי בך.? תמיד רציתי אותך, ולנצח אהיה מאוהבת בך.
שוום דבר לא ישנה את העובדה,
שליבך שייך לזונה חדשה.
עוד ילדה מסכנה שהלכה איתך ועישנה.
אני התדרדרתי בגללך .
היא התדרדרה בזכותך !
למה , למה להרוס לבנות חיים?
למה, למה אתה תהיה בליבי לעולמים?
פרק 5
אחת הסיבות להתדרדרות שלי הייתה הסיבה שאיבדתי מישהו שאהבתי וכיבדתי כאח,לא יותר ולא פחות . כ"כ אהבתי אותו , ואין שום מילה בעולם שתתאר את ההרגשה שהייתה לי כשהודיעו לי שהוא .. הלך.. עולמי חרב עליי .
שבוע שלם בכיתי עליו , ועד עכשיו אני חושבת עליו 24 שעות ומתגעגעת אליו, לשיחות איתו, לפגישות איתו, לעיניים הירוקות המדהימות שלו .. אני רוצה רק אותו לידי , רק איתו להיות – רק איתו לדבר . קראתי לו קוף והוא קרא לי קופה.
תמיד התלהבתי שהוא "אח שלי" , ושהוא אומר לי את כל הסודות שלי ,
ואמרו לי שהוא גם התגאה, לא התלהב. כואב לי להיזכר ברגעים שיישבנו אחד ליד השני ואמרנו שבחיים לא ניפרד, בחיים אף אחד לא יפריד בינינו.
והוא אמר שהוא לא יעזוב אותי לעולם , ואפילו שם למעלה נהיה האנשים שהכי קרובים אחד לשני. ובעצם זה שהפריד בינינו , היה הוא. הוא התאבד.
חוץ מזה שכואב לי לשמוע שירים עצובים שמזכירים לי אותך, כואב לי להבין שיכולתי להיות שם לצידך באותו רגע והיית עדייך איתנו.. כואב לי להבין שלא באמת הוא סיפר לי הכל כמו שאני סיפרתי. סיפר לי רק חלק – החלק הלא חשוב. ומה שבאמת חשוב , מה שהציק לו = הוא לא סיפר לי .!
אני כותבת את הפרק הזה ובוכה. בוכה כי אני איכשהו מבינה שלא הייתי צריכה לכתוב את זה עכשיו , הוא היה צריך לשבת לידי ולכתוב את הסיפור הזה ביחד איתי , לתמוך בי בזמן הכתיבה.
אבל במחשבה שניה? אם הוא היה בחיים לא הייתי כותבת את זה .
כי הוא לא היה נותן לי לעשן , הוא היה עוצר אותי , כי הוא באמת אהב אותי.
אני רק רציתי שידע שאנחנו עדיין אחים. רק שאני למטה, והוא למעלה..
נזכור ולא נשכח אותך אח יקר, לנצח תהיה בליבנו . ת.נ.צ.ב.ה .
פרק 6
אני יושבת עכשיו בחדר והדמעות זולגות על הלחיים הורודות שלי והלב שלי גם הוא בוכה.. חשבתי ששכחתי אותו, אבל המחשבות עליו חוזרות. אני בתוכי יודעת שאני חייבת לשכוח אותו , כי הוא מאלו שגרמו לי להתדרדר . ראיתי אותו מהחלון עם חברה שלו החדשה וזה פשוט שבר אותי. הם עמדו שם , התנשקו ממש מול השער של הבניין שלי. ואני לא יודעת אם חלמתי או שזה באמת קרה אבל הוא הביט לחלון שלי וחייך ..למרות שאני כבר לא רוצה בו , אני עדיין יודעת שאת אהבת האמת הראשונה שהייתה לי מאוד קשה לשכוח . ועד שלא יגיע הבחור שיהיה אהבת האמת הבאה שלי יהיה לי קשה לא להיזכר בך בכל רגע ולא לחשוב עלייך כל הזמן בלי הפסקה .. אני מודה שכשחייכת? גם אני חייכתי. לא מבחוץ, מבפנים . אני חייבת לך תודה, לימדת אותי חלק חשוב מאוד בחיים . אתה והחברים שלך גרמתם לי לחזור אחורה ב"גיל" שלי , ונפשית להתבגר מאוד. אני לא אחזור לעשן, כי (וזאת פעם ראשונה שאני אומרת את המשפט הזה ומתכוונת) זה מסוכן. אני אוהבת את החיים , ובעיקר את המכשולים. ה' ברא את המכשולים כדי שניפול , אך כדי לקום עלינו לקחת כוח ולמרות השריטות והפציעות לעמדו על הרגליים . הדרך הזאת , בין השכיבה על הרצפה מדממים ופצועים נפשית , עד העמידה - היא ההתבגרות האמיתית. לא שום שינוי גופני, כי בלי שכל ומראה של מישהו גדול מי ירצה אותך ?!
פרק 7
אני לא מאמינה . בגלל ריב קטן ומטופש עם ההורים שלי הם חושבים ששוב הלכתי ועישנתי , או שדיברתי עם זבל , או נפגשתי עם מישהו . כן, אולי היו רגעים שנהניתי בכל מה שקרה לי , אבל עדיין – אני בחיים לא יחזור לזה . אמא שלי אמרה שיש לי חיוך זדוני – ושאני מחייכת ככה רק אחרי שאני עושה משהו רע. אם עשיתי משהו רע היום ? אם שוב עשיתי טעות נוראית ? את האמת, אני לא יודעת . זה היה יום די רע מבחינות רבות . הרגשתי את המתח באוויר , אבל בקטנה . אולי כי ראיתי היום את אורי ודיברו איתי מאוד הרבה עליו .. כן אני מודה ואודה עוד מיליון פעמים עד שאני אעבור ואשכח לנצח , אני אוהבת אותו כמו שלא אהבתי מעולם – ועדין לא בדיוק התגברתי עליו , ועדיין כואב לי לראות אותו עם בנות אחרות , כואב לי לראות א-ו-ת-ו כי אני יודעת שהוא לעולם לא יהיה שלי. חשבתי פעם שלראות אותו , ולדבר איתו ישפר מתישהו את הרגשתי ואני אפסיק לאהוב אותו .. אבל טעיתי ! כי כל פעם שאני רואה אותו רק גורמת לי להתאהב בו יותר ויותר . את האמת שאני חושבת שהחיוך הזה שאמא שלי דיברה איתי עליו ? היה כי סיפרו שהיום הוא ניפרד מחברה שלו . הרגשתי טוב, כי בלב שלי אני יכולה לעוף בדמיון שלי ולחלום שאנחנו ביחד – והוא באמת אוהב אותי ! לא סתם משחק בי.. אנחנו ביחד כבר חצי שנה ואני מתאהבת בו מרגע לרגע יותר ויותר ... ואני לא מתביישת בזה ורוצה שזה יפסיק ! אני גאה שזה ככה כי אני יודעת שזה ככה גם אצלו ושאני באמת כל החיים שלו והוא שלי וזה לא סתם מילים שיוצאות מפה של סוג מוזר של קוף [מין מוזר של קופים – ערסים ] . אחח כשאני חושבת על זה אם הוא לא היה ערס הכל היה מושלם . מה שכן היה טוב בכל היום זה , זה שהיום מישהו עישן לי ממש מול הפנים . לא, אני לא מתכוונת שביקשתי ממנו סיגריה, או פשוט לקחתי את מה שיצא מהסיגריה בשאחטה נוספת לגופי וזיהמתי אותו שוב – אני מתכוונת שפשוט פעם ראשונה בזמן האחרון הבטתי בו ובסיגריה ופשוט נגעלתי מזה ! לא רציתי את הסיגריה , ובעיקר לחשוב כרגע שלקחתי לפה שלי צינוק ארוך שעבר בין מלא אנשים בפה מגעיל אותי ביותר. והכי מגעיל ? הקטע ששתיתי מסיר לק. איכס , אני לא מאמינה שנגעתי בוודקה. האנשים האלו שמעשנים [לא משהו אישי נגדי לשעבר] לא מבינים שכל סיגריה מקטינה את חייהם בשעה ! ולדוגמא עישנתם 48 סיגריות ביומיים? יומיים של חיים , יומיים שיכולתם ליהנות מקיומכם בעולם , הלכו. וביומיים האלו אתם תהיו כבר קבורים . פעם אמר מישהו משפט ממש מצחיק. "אם אנשים היו יודעים שכשהם ימותו הם עדיין יראו טוב לעד – אף אחד לא היה פוחד מהמוות ואנשים היו מקרבם אותו אליהם בכדי לרצות להיראות טוב לעד , בלי כל סיכון להתכער. " אז כל מי שמעשן תחשבו רגע ככה : ברגע שאתם מעשנים או לוקחים סמים , אתם גורמים לרגע בו במקום לטפח אתכם אתם תתכערו מרגע לרגע ותיראו תוך פחות משנה לא יותר ולא פחות- שלד עצמות מסריח שאף אחד לא ירצה כבר בו. ואם אתם תהיו בסביבת אנשים שרק היופי שלכם קובע בסביבתם? אז תחשבו טוב , אם אתכם לא ירצו – מה יקרה אם אף אחד גם לא ירצה את הזיכרונות מכם? כי הרגעים ה-באמת יפים נעשים עם אנשים שאוהבים אותך. ומי שגורם לך להרוס את עצמך לא אוהב אותך. היי, אל תקראו לי מפגרת זה החיים. נ ק ו ד ה .וזה היה רמז שתשתקו ותיקחו את העובדות כמו שהן. תודה .
פרק 8
החלטתי להקשיב לכמה שירי דיכאון , לכתוב את שמם ומי שר אותם , כמה משפטים מהשירים , ואיזה חלק הם מזכירים לי מהדרדור:
1."כמה מילים עדו לך אומר שתבואי כבר מחר
לגלות את רגשותייך ..
בחץ אהבה הוא ישדח את ליבי ואת ליבך
אני שוב חוזר אלייך.. "
איילן גולן – קופידון.
השיר הזה מזכיר את האמצע, ברגע שכבר כולם הכירו אותי והייתי מתנשקת והכל , אבל עדיין לא בדיוק עישנתי הרבה. נער אחד הקדיש לי את השיר הזה ואמר שהוא מכור אליו והמילים בו מתארות את האהבה שלו כלפיי. עכשיו, הוא מרכל עליי מאחורי הגב וממשיך לעשות לי שם של זונה.
2. "אני אוהב אותך ואל תבכי
אני לבד ילדה, את לא איתי..
שום דבר לא יעזור , אני כבר לא ..
לא יכול לחזור."
אבי גואטה –אל תבכי.
השיר הזה הוא מזכיר לי את הרגע בין האמצע לרגע שבו הגעתי למקום שהדרדור הבא הוא או הזרקה של סמים ממש קשים, או פשוט שירצחו אותי. את השיר הזה שלח לי נער אחד וביקש שאני אשים אותו באתר שלו כי הוא לא מצליח. את האמת? באותו זמן הייתי מכורה אליו , זה היה השיר האהוב עליי. ועכשיו כשאני שומעת אותו, אני נגעלת! לזמר יש קול פשוט דוחה והשיר דיכאוני .
3. "את זה עולם , יש בך הכל..
מראה לי אותך אל היום הגדול..
שמלה לבנה שטיח אדום,
אפרוס בדרכך ואשיר לך בחום.."
אבי גואטה – את זה עולם.
כשהתחלתי לשמוע את השיר הזה ואמרתי לעצמי שזה אחד השירים היפים, היה רגע בו ישבתי מסוממת מול המחשב בשישי אחד כשחזרתי הביתה ושלחו לי את השיר הזה והקדישו לי אותו ואני אפילו לא זוכרת מי , איזה בן אחד שמאוהב בי מתוך מיליון. והיי, אל תחשבו שאני גאה בזה. כאילו , פעם הייתי עכשיו כבר מזה לא.
4. "במועדון יש אחת עם חיוך וגוף מקסים,
מזיזה את התחת מצד לצד וזה מדהים,
רוקדת גורמת לאחרות לקנא. "
זמר לא מזוהה –במועדון
אם אני לא טועה, זה היה השיר מזרחית הראשון שאהבתי. שמעתי אותו יומיים אחרי הסיגריה הראשונה . אורי שלח לי אותו. הוא אמר לי שזה השיר האהוב עליו , וכמו שהייתי מאוהבת בו , התאהבתי ככה גם בשיר. כשאני שומעת את השיר, אני נזכרת באורי , ומבינה שכמו שזה ששר את השיר לבסוף זורק את חברה שלו ולא רואה אותה יותר אף פעם, ככה זה גם איתי ואיתו. למה לא הבנתי את הרמז בשיר ? את זה אני לא מבינה וכנראה גם לעולם לא אדע את התשובה –מה חשבתי לעצמי באותו רגע ששמעתי את השיר וחשבתי שהוא אומר שהוא אוהב אותי.
נשבעתי לעצמי לא להתאהב יותר בקופים וכמו כן לא להיות בקרבת זבל.
