מפגשים בחלל הפעור

דרכיהם של שני זרים מצטלבות בטעות על מעבר חצייה;

עיניהם ננעצות אלה באלה, תוהים זה על קנקנו של זה.

רגע חולף והם עימו, ממשיכים הלאה בצעדתם, אל עבר פגישות חטופות נוספות עם פנים ללא שם, פנים שהן צוהר לעולם שלעולם לא ייפתח.

ידיים מעוותות מזקנה מחפשות דבר מה להיאחז בו;

רחמי הלב הצעיר נכמרים על בעל הידיים ועליו עצמו ועל הזקנה הממהרת לבוא ולתת אותותיה בכדי שלא נהפך חלילה לאגדות, מפני שמשמעות הדבר כי ימציאו לנו שמות לא-לנו ולעולם לא ניפטר מכבודתנו בעולם הזה.

שיחה בלתי-מתוכננת משנה ללא היכר את מראה פניו של אדם;

לעיתים נתפסים גופים במערבולת של שיחה על אמנות ושאר זוועות, ואדם מגלה נקודת ציון חשופה על לחיו של בן-שיחו ומבין כי מבטים אינסופיים לעולם לא יגלו את הסודות החבויים באור השמש הנוטה מעל אמירה מסוימת.

שפתיים מעוגלות בהפתעה מזכירות את משקל השנים החולפות ומספר האנשים שחלפו על פניהן;

עייפות יוצרת צללים פראיים על קירות בית מלא אור בדרך-כלל, וההפתעה לנוכח יופי זה יוצקת נעורים בלויים לתוך קמטים שהורווחו ביושר. רגע חולף והעולם הופך עמוק וערפילי, אך מי שנועד לצעוד הלאה יזכה ללמוד תווי פנים וכתמי זקנה ושיחות פתאומיות-

עד קיצו של יום.