אנוש

היה היה אדם, ושם היה לו; כן, ניתן לו שם, ושם בעצמו בחר לו כמו ידע חשיבות שמו מעל האבן, כמו חישב מה ייאמר תחת אותיות שמו מעל התפילה ההיא.

היה היה גבר, וידיים היו לו; ידי פועל מחוספסות ורכות ומוצקות וחמות, חמות תמיד, ומשנטמנו ידיים אלה בעפר לא עלה ביד העולם ליצור עוד זוג ידיים שכאלה.

היה היה איש, איש מרגע לידתו; לא ילד ולא עלם, כך נולד- איש מרגע צאתו מרחם אימו, משופם ומאפיר בצדעיים, מקומט במצחו כשפים נסתרים, חיוכו כצלקת בקליפת עץ עתיק.

היה היה מת, וחיים היו לו; חיים רחבים ועמוקים כגאיות, חיים שחרצו חריצים בבשר העולם והותירו ערוצים ונקיקים פעורים בעצם הקיום, בעצמות אוהביו ובאדמתו שמעליו.

ממלאכת עניים לא הפנה מבטו, לא בחל בעשייה המקוללת ועמל רעב ושקַט שיחות עם אלוהיו שהצילו מיד הזוועה רק בכדי לעשותו רתך ונהג ואמן בחסד עליון ותחתון ואמצעי ופנימי.

משבילי התמיהה לא הדיר רגליו, הלך והזכיר ורשם ושאל והודיע, ופילל וקילס ודחף וזעק ושיקר עד אין קץ, וישן וניעור ופרס ואכל וחזר ושב וניתר וניתך והוריש המעגלים לזרעו.

היה היה אדם, במלואו אדם; לא חלקיקי אדם, בכולו אדם, כל-כולו אנוש ויצר ויצירה, אדם בשמו ובאצבעותיו ובקולו ובבשרו ובעברו, וכך נותר הוא-

עבר.