האם אתם מאמינים באלוהים או בכוח עליון?
אני כן. למעשה, פעם לא האמנתי בשום דבר- באלוהים או בכוח עליון- עד שפגשתי את מנשה. זה קרה כשהייתי בת 16 נערה טובה, ביישנית שלא בטוחה בעצמה או ביכולות שלה. מנשה היה ההפך הגמור ממני. הוא היה בטוח בעצמו, נער שאוהב לעשות שטויות וחתיך הורס. הדבר המשותף לשנינו היה שאף אחד מאיתנו לא ממש האמין בכוח עליון. אני חושבת שמנשה האמין יותר שהוא אלוהים מרוב כל הביטחון העצמי המוגזם שלו.
מנשה היה גדול ממני בשנתיים, גר בבניין שממולי, והכוכב של השכונה. אף פעם לא נתתי את דעתי עליו, אבל ידעתי שהוא חלומן של כל הבנות בגילי. אפילו אני מצאתי את עצמי חושבת עליו וחושקת בו, אבל ביטלתי את הרצון הזה כי ידעתי שהוא לעולם לא יסתכל עליי.
יום אחד מצאתי אותו מסתכל עליי, הוא לא התבייש בזה כמוני. הוא פשוט התבונן בי וחייך. ישבתי בתחנת אוטובוס, והוא היה שם בגלל...טוב, אף פעם לא ידעתי למה. הוא ניגש אליי וליבי דפק בעוז. הוא התיישב לידי, והנוכחות שלו הייתה ממש בולטת. אי אפשר להתעלם מהיופי שלו. אם להיות כנה לאחר שמכירים אותו מבינים שהיופי שלו הוא אשליה, הנער הזה היה רק צרות. מה שנקרא בחור רע.
"היי " אמר "מה שלומך?" שאל וחייך כאילו הוא מכיר אותי.
חייכתי במבוכה כמו ילדה טיפשה שלא יכולה לחשוב בהגיון ליד בחור יפה "ב-סדר" קולי רעד "מה איתך?" השפלתי את ראשי.
הוא הניח את ידו על סנטרי והכריח אותי להסתכל עליו "עכשיו...יותר טוב"
אל תשאלו אותי מה קרה לאחר מכן, אני ממש לא זוכרת איך היחסים התפתחו. אבל התוצאה הייתה שהתחלנו לצאת.
שמעתם את הטענה הזאת שאומרת שבחורות טובות תמיד יוצאות עם בחורים רעים, ובכן אני הוכחה למקרה. נו, לכל בחורה יש את הזמן שבו היא לא חושבת בהגיון, גם לבחורה הכי חכמה בעולם. אז יצאתי איתו, והרגשתי סוף-סוף נחשקת. למרות שלא שכבתי איתו, כי לא ידעתי עד כמה הוא רציני לגביי והעדפתי שלא לעשות זאת.
שלושה חודשים לאחר שהתחלנו לצאת הגיע ל"ג בעומר. בגלל שמנשה גר ממולי תמיד נפגשנו למטה בחנייה. כשחיכיתי לו בערב ל"ג בעומר מצאתי אותו מתקרב אליי בזמן שהוא קורא עיתון. ממתי הוא קורא עיתון? שאלתי את עצמי ממתי הוא קורא בכלל? כשהוא היה קרוב הוא סינן שלום משפתיו, והיה שקוע בעיתון.
"מה אתה קורא?" שאלתי בסקרנות.
"אסטרולוגיה" אמר והמשיך לקרוא.
"אסטרולוגיה?" השתוממתי.
הוא קיפל את עיתון והסתכל עליי לבסוף "כן. למה את מופתעת?"
"אני חושבת שזה שטויות" אמרתי.
הוא עיוות את פרצופו "מה פתאום! כל מה שכתוב כאן קורה לי. הכול נכון. מה רע לקרוא את העתיד בעזרת השמיים?" הוא תקף אותי. בחיים לא ראיתי אותו להוט כל כך.
"אין שום דבר רע, אני מניחה" אמרתי בהיסוס.
הוא התעלם ממני. תפס את ידי "בואי אני רוצה להראות לך משהו" וגרר אותי לכיוון מכונית B.M.W שחורה. "שלך?" שאלתי אותו. הוא הנהן בראשו "אבא קנה לי אותה. יפה?"
"כן. היא מדהימה" המכונית באמת הייתה יפה, והזוהר שהיא קיבלה מהשמש נתנה לה יותר נוכחות. מרחוק נשמעו נביחות של כלב. זה היה הכלב של מנשה- לברדור ענקי שלא היה מודע לחוזק שלו. הוא ומנשה היו חברים ממש טובים, מנשה סיפר לי שיש לו אותו מאז שהוא היה גור. מנשה קרא לו ג'וניור. יחד עם ג'וניור באה אחותו של מנשה "מנש' אולי תיקח את ג'וניור איתך למדורה?" שאלה אותו בתחינה. ומנשה הסכים ולקח את הכלב איתו והתקדם לעברי ולעבר המכונית.
"אלוהים המכונית הזאת מהממת." אמר "אני לא מאמין שהוא קנה לי אותה" זה נראה כאילו הוא דיבר אל עצמו ואחר כך הוא חיבק את המכונית. "אני אומר לך למכונית הזאת יש כוחות" אמר כשהוא עדיין מחבק את המכונית.
"כוח סוס, אולי?" שאלתי והסתכלתי עליו וניסיתי להבין מה כל כך נחשק בפיסת מתכת הזאת. תהיתי אם אני אראה לו סיר הוא גם יחבק אותו.
"לא ילדונת" (הוא תמיד קרא לי ככה) עזב את המכונית והתקדם לעברי "כוח מנטאלי. כאילו היא שומרת עליי, או נותנת לי מזל" אמר ברגש.
"איך אתה יודע שהיא תביא לך מזל אם רק עכשיו קיבלת אותה?"
"תמיד האמנתי שתהיה לי מכונית כזו. תמיד האמנתי" לחש, שוב היה נראה כאילו הוא מדבר לעצמו.
לרגע חשבתי שאני חיה בסרט או שהלכתי לבקר בבית משוגעים. זאת רק מכונית. אחח בנים, חשבתי לעצמי. נכנסו למכונית אני מנשה וג'וניור ונסענו לחגוג את ל"ג בעומר. בדרך אמרתי למנשה "אתה ממש סוגר למכונית הזאת"
"ברור! ואת לא?" שאל כלא מאמין.
"זאת רק מכונית" עניתי. הוא ביטל אותי ושתקנו כל הנסיעה.
להגיד שנהניתי בל"ג העומר לא אוכל לומר, כי נשבר לי הלב באותו יום.
ל"ג בעומר זהו אחד החגים הכי מסוכנים שיש. השילוב של מדורה- אש, אלכוהול בכמויות אדירות, וחבורת נערים שלא אוהבים לחשוב – זה מתכון לאסון.
ישבתי עם עוד חברה בצד ושתינו ספרייט. היה ממש חם, גם מהמדורה וגם מזג האוויר לא היטיב עמינו באותו יום. סיפרתי לחברה שגיליתי שמנשה מאמין באסטרולוגיה, מאמין הדוק. אותה בחורה הכירה את מנשה 6 שנים.
"מנשה מאמין במשהו? זה מפתיע" אמרה "למרות שאני זוכרת שהוא תמיד קרא אסטרולוגיה. לא חשבתי שזה רציני"
"גם אני הייתי מופתעת"
"אולי שתינו מופתעות כי בעצם הוא לא מאמין באלוהים"
"אף פעם הוא לא האמין?" הסתקרנתי.
"לא. לפני שנתיים הוא נכנס עם בקבוק קולה לבית הכנסת ביום כיפור"
"מה?!" כמעט צעקתי "למה?"
"הוא בז לאלוהים, אני מניחה" אמרה באדישות.
לא אהבתי לשמוע כזה דבר עליו. אני מכבדת אנשים שמאמינים באלוהים, ואני מכבדת את יום כיפור. לא צריך להיות קיצוני.
הערב עבר והלילה ירד המדורות האירו את האזור, וגם הירח תרם לעבודה. מנשה השתכר מרוב כמויות הוודקה שהוא שתה. אני לא הייתי איתו, רק הסתכלתי עליו. ואז ראיתי אותו גורר את ג'וניור לכיוון המדורה. צמצמתי את עיניי מה הוא עושה? חשבתי לעצמי בפחד. קמתי והתקדמתי לעברו במהירות.
"מנשה, מה אתה עושה?"
"אני הולך לשרוף אותו!" צעק כמטורף.
"מה?! השתגעת לגמרי!" נבהלתי. הוא נראה ממש רציני "אני לא אתן לך לעשות את זה" אמרתי בנחישות.
"ומי את בכלל, הא?! מי את שתגידי לי מה לעשות?" צעק עליי "שלושה חודשים אני מנסה להשכיב אותך ואת לא נותנת, חתיכת כלבה קרה. כמה כוח את חושבת שיש לי. כל מה שביקשתי זה סקס, ואת מבקשת הרבה יותר ממני"
עלו דמעות בעיניי, הייתי בהלם, קפאתי במקומי. הוא ראה את מבטי ואמר "חשבת שאני...שאני אוהב אותך?" הוא צחק כלא מאמין "ממש" אמר בזלזול. הוא התעלם ממני וחזר לגרור את ג'וניור למדורה. אני לא ויתרתי לו, תפסתי את ג'וניור וניסיתי לגרור אותו לכיוון הנגדי.
"תעזבי אותו! הוא לא שלך!" שוב הוא צעק עליי. הוא עזב את ג'וניור אני הזדקפתי כנגדו. ומבלי הודעה מוקדמת הוא סטר לי. הוא לא ריחם, הרגשתי שהלחי שלי בוערת. "אתה התחרפנת לגמרי!!" צעקתי "אפילו אלוהים לא יודע מה מצאתי בך"
"תלכי מפה! ילדה מטומטמת!" צעק "לכי!" רציתי להאמין שהאלכוהול דיבר מתוכו, אבל מצד שני קיים משפט שאומר "נכנס יין יצא סוד" גם במשפט הזה האמנתי. לא רציתי לראות מה יקרה והלכתי הביתה ברגל. זאת הייתה הליכה של שעה בערך. בכיתי כל הדרך חזרה.
יום למחרת חברתו של מנשה מתקשרת אליי ומודיעה לי כי הוא מת. הוא הכניס את ג'וניור למדורה, גם ג'וניור נהרג. מנשה עצמו נהרג בתאונה דרכים. הוא נהג ב – B.M.W החדשה שלו כשהוא שיכור ולא חגור והוא התנגש בקיר. כמו שאמרתי ל"ג בעומר זה מתכונן לצרות. המקרה נשכח כמה חודשים לאחר מכן, ואני המשכתי בחיי.
כשעליתי לכיתה יא' קיבלתי שיעורי בית לקרוא את מלכים ב' פרק כא' פסוקים 1-9 ולסכם אותם. וקראתי:
בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמישים וחמש שנה מלך בירושלם ושם אמו חפצי-בה. ויעש הרע בעיני ה' כתועבת הגויים אשר הוריש ה' מפני בני ישראל. וישב ויבן את הבמות אשר איבד חזקיהו אביו, ויקם מזבחות לבעל ויעש אשרה, כאשר עשה אחאב מלך ישראל וישתחו לכל צבא השמים ויעבוד אותם. ובנה מזבחות בבית ה' אשר אמר ה' בירושלם אשים את שמי. ויבן מזבחות לכל צבא השמים בשתי חצרות בית ה'. והעביר את בנו באש ועונן ונחש (מהמילה נחושת) ועשה אוב, ויודעים הרבה לעשות את הרע בעיני ה' להכעיס. וישם את הפסל האשרה אשר עשה בבית אשר אמר ה' אליו דוד ואל שלמה בנו בבית הזה ובירושלם אשר בחרתי מכל שבטי ישראל אשים את שמי לעולם. ולא אוסיף להניד רגל ישראל מן האדמה אשר נתתי לאבותם רק אם ישמרו לעשות ככל אשר צויתים ולכל התורה אשר ציווה אותם עבדי משה. ולא שמעו ויתעם מנשה לעשות את הרע מן הגויים אשר השמיד ה' מפני בני ישראל.
התחלתי להיבהל. האם זה היה מקרי. מנשה התנכ"י מאוד הזכיר לי את מנשה שלי. והתחלתי להשוות ביניהם.
מנשה התנכ"י עבד את הבעל והאשרה (פסלים)- מנשה שלי סגד ל- B.M.W .
מנשה התנכ"י בנה מזבחות בבית המקדש- מנשה שלי עבר על חוקי ה'- שתה קולה ביום כיפור- בבית כנסת.
מנשה התנכ"י עבד את צבא השמיים- מנשה שלי האמין באסטרולוגיה.
מנשה התנכ"י מעלה את בנו כקורבן באש- מנשה שלי שרף את ג'וניור (בן באנגלית).
נכון זה לא זהה אך זה דומה. מנשה שלי מת באותו יום שהוא שרף את ג'וניור. ורק אחרי שקראתי את הפסוקים האלה, רק מאז אני מאמינה בכוח עליון. רק אחריי שקראתי את חטאיי מנשה.
כל הזכויות שמורות לטל תורגמן
