התאהבות

התאהבות

אנה באה בוקר אחד לעבודתה במפעל ומראֶהָ לא כמו תמיד. פניה אדומים כאש.גם הליכתה  שונה מהרגיל, היא מהלכת כרוקדת.

אנוּשק'ה מה קרה לך?את חולה?שאלה סוניה חברתה לעבודה.

-לא סונקה, אני לא חולה, אין לי חום.

אז מה קרה לך?את נראית לא כמו תמיד.פניך אדומים כמו אש. אפילו את הולכת לא כמו תמיד, את כאילו רוקדת. חזרה ושאלה סוניה.

אַה, סונקה;אני, אני מאושרת,אני מאוהבת.השיבה אנה.

במי,במי, את מאוהבת?מי בר המזל הזה,שבחורה יפה כמוך התאהבה בו?סוניה כחוקרת שאלה את אנה.

-אוי, סונקה;הבחור, הבחור שאני מאוהבת בו הוא מישקה, מישקה הגבוה מהמחלקה השניה.

והוא יודע?תהתה,שאלה החוקרת.

לא, הוא לא יודע,אבל הוא ידע!אנה סתמה ולא הוסיפה.

הפעמון צלצל, זמן הפסקת האוכל הגיע.

אנה ניגשה אל מישקה בהפסקה  ואמרה לו שהיא רוצה להפגש איתו אחרי העבודה,

כי יש לה משהו חשוב לספר לו.

טוב,ענה מישקה.אך, מהו הדבר החשוב שיש לך לספר לי?את יכולה לספר לי עכשיו.

לא מישקה,לא כאן ולא עכשיו.רק אחרי העבודה ובמקום שנהיה רק שנינו, תשובתה של  אנה.

-אז איפה ניפגש?את רוצה שנפגש בבית קפה?

-לא מישקה,הרי אמרתי לך שנפגש רק במקום שנהיה שנינו.

-אז אולי נפגש אצלךְְ?

-כן ,מישקה סיכמנו, אצלי הערב בשמונה!

-או-קֵי  אנה,נפגש אצלך בשמונה בערב!

הפסקת האוכל הסתימה. אנה, חזרה למחלקה.

אנה,נוּ ' סיפרת לו?שאלה סוניה?

מה,למי?מהורהרת, ענתה,שאלה,אנה.

למי?את שואלת?למישקה,סיפרת לו, שאת מאוהבת בו?סוניה חזרה על שאלתה.

-לא, לא סיפרתי לו.

-אז מה דיברתם כל כך הרבה זמן. כל ההפסקה הלכה רק על בְּלָה,בְּלָה,ככה סתם?

-כן, אבל בסוף קבענו להפגש אצלי, הערב בשומנה.אני מקווה אז, לספר לו ,שאני מאוהבת בו.

יום העבודה הסתיים.אנה הולכת הביתה,כשהיא מהורהרת ומחשבותיה טורדות את שלוותה:איך היא תקבל ותארח את מישקה בביתה?מה תלבש ואיך תערוך את השולחן לשניים?

השעה שבע וחצי בערב.אנה לבושה שמלת כתפיות שחורה,ארוכה, בעלת מחשוף עמוק.שערה הבלונדיני, פזור, מגיע עד כתפיה.לרגליה נעלי עקב שחורות. פורשֹת מפה ירוקה על השולחן. על המפה,בפינת השולחן השֹמאלית הרחוקה, העמידה זוג פמוטים כסופים ובהם נרות אדומים.בפינה הימנית הרחוקה, הניחה,קערית, מלאת מים ובה פרחיי ציפורן לבנים.בחזית  השולחן שתיי צלחות חרסינה מעוטרות בקו זהוב. לידן שתי מערכות סכום מוכספות  ובחזית הצלחות כוסות.

השעה עשרה לשמונה .אנה, מתוחה,סופרת את הדקות ומדליקה את הנרות.

שעה שמונה הגיעה.אך,מישקה לא הגיע. אנה, מחכה לו עד שמונה וחצי,והוא עדיין, לא, הגיע.אנה, דומעת, מכבה: את התנור, את הנרות.חולצת את נעליי העקב.

השעה תשע.אנה ,החליטה לפשוט את שֹמלתה וללבוש את כותונת הלילה.

לפתע, צלצול בפעמון הדלת.אנה,יחפה,פתחה את הדלת,שבפתחה עמד מישקה,לבוש חליפה שחורה, מתנשם ומתנשף כשבקבוק וודקה בידו.

כנס,כנס פנימה.מה אתה עומד ככה בפתח?אנה אמרה והכניסה אותו פנימה.

מה קרה, שבאת רק עכשיו?אני דאגתי נורא,כבר חשבתי כי שכחת שקבענו להערב, או שהתחרטת, או יותר גרוע,קרה לך משהו, אולי תאונה? שאלה אנה.

אז ספר כבר למה אחרת וכדאי שזה יהיה סיפור אמת.ולא, איזה תרוץ סתם, כי אחרת אני אעלב נורא. אמרה,שאלה אנה.

טוב,סיימת? שאל מישקה.אפשר לקבל כוס מים?משלגם את כוס המים בשלוּק אחד,נשימתו של מישקה חזרה ואמר:

אנושקה,הסיבה שאחרתי היא פשוטה, הרבה יותר פשוטה, מכל הסיבות שחשבת בזמן שדאגת. את פשוט, שכחת לתת לי את מספר הכניסה של הבניין הארוך הזה, ממש בניין רכבת. גם את מספריי הקומה והדירה לא נתת לי.כך שעברתי,בין הכניסות והקומות, שאלתי את הדיירים,איפה גרה אנה מוסקוביץ? הדיירים לא ידעו לענות לי,עד שהגעתי לשכן אחד, בכניסה זו, והוא ענה לי:אנה מוסקוביץ,זאת הבלונדינית?  גרה בקומה שש דירה מאתיים ושש. הנה אני כאן, סתם מישקה ולא הוסיף.

-אוי, מסכן שלי, ואני,אני, איזה מחשבות רעות היו לי, אמרה אנה כשהיא מדליקה את הנרות בפמוטים ומפעילה את התנור לחמם את האוכל,נועלת  את נעליי העקב.

זה בשבילךְ! הגיש מישקה את בקבוק הוודקה לאנה.

למה לא סיפרת לי ,שיש לך ,היום יום הולדת? זה הסוד שרצית לספר לי?מבלי לחכות לתשובה, הוציא מכיס מקטורן החליפה קופסא ושלף מתוכה מחרוזת פנינים,ניגש לאנה, וענד לצווארה. זה מגיע לך.  מתנת יום הולדת, לבחורה כל כך יפה, הבחורה הכי יפה במפעל.

אנה קפאה במקומה ויכולת הדיבור ניטלה ממנה.

מה קרה לך?שאל מישקה.אינך יודעת לדבר,את  לא יכולה להגיד תודה, או שהמחרוזת לא מוצאת חן בעיניך? אני יכול להחזיר אותה לחנות.

-כן, היא כן מוצאת חן בעיניי,מחרוזת כל כך יפה, תודה מישקה. תודה רבה,אבל זאת מחרוזת נורא יקרה,ואתה רק פועל שעובד איתי במפעל. אמרה אנה ולא הוסיפה – חששה פן יעלב. המחרוזת אכן הלמה לה מאד ותאמה את שֹמלתה השחורה בעלת המחשוף העמוק.

מה, אסור לי לקנות מתנת יום הולדת לבחורה שאני אוהב? שאל מישקה חצי נעלב?

-מישקה, מה אמרת,שאתה קנית מתנה לבחורה שאתה אוהב?אז אתה רוצה להגיד לי שאתה אוהב אותי, או שאני חולמת?

לא אנושקה,אינך חולמת.לא ידעתי איך לספר לך. אך,את נתת לי הזדמנות

,כשהזמנת אותי אליך הביתה,כך, הנה,סוף כל סוף גילתי לך את סוד אהבתי. אנה הגישה אוכל ומזגה וודקה לכוסות.מישקה הרים כוס והכריז:לחייך, אנושקה אהובתי! מזל טוב ויום הולדת שמח, אנושקה!

אַה, מהו הדבר החשוב שאת רצית לספר לי?שאל מישקה משסיימו את הארוחה?

אנה כיבתה את האורות,שמה תקליט  .מוסיקת   ואלס של  שטראוס ותוך שהם רוקדים בקצב הואלס  סיפרה למישקה את סודה. סוד התאהבותה בו. אושר גדול הציף את שניהם אנה ומישקה המאוהבים זה בזו.עיניה של אנה נצצו כאור הפנינים שענדה על צווארה.

עיני מישקה הוארו באור יקרות כצבע אודם שפתיה של אנה שחותם נשיקתה על שפתיו.

צליל הואלס נדם.אנה הוציאה את התקליט מהפטיפון, וסגרה אותו.

הערב,והמשקה כיסו על העפעפיים של שניהם.

אנה,הציעה למישקה להשאר  ללון בביתה כי למחרת יום שבתון-פורים.

מישקה, שהעיפות פשטה בגופו הסכים, וקבל את ההצעה.

אנה, פתחה את הספה היחידה למיטה כפולה, עטתה עליה מצעים פרחוניים,נקיים וריחנים.השאילה למישקה מכנסונים כחולים ולבשה כותונת תכלת.

השניים,מאושרים עד אין סוף נכנסו למיטה. כשהם חבוקים, מתנשקים ומתגפפים זה בחיקה של זו עד שנרדמו. לפתע, הקיץ מישקה בבעתה.כאילו חלם חלום בהלות.

מה קרה, למה אתה נראה מבוהל כל כך? אוי אנושקה, אנחנו צריכים להודיע להנהלה שאנחנו מאוהבים זה בזו.

מישקה,למי ,למי אמרת שאנחנו צריכים לספר על אהבתנו, להנהלה, מה פתאום?

כן, אנושקה, צריך לספר למפלגה.

-לאיזה מפלגה עלה בדעתך שצריך לספר?

-אנושקה, את באמת לא יודעת לאיזו מפלגה? למפלגה הקומניסטית.

-מישקה, מישקה,תתעורר כבר מהחלום!אנחנו לא ברוסיה,אנחנו כאן בישראל!