שירים

מכמורת

 

במכמני הלב מסתתר

ניצוץ קסום,

ועת לכל.
אט אט

ממלא פיו מים.

לא מלאו ליבו להפשיל

רעלת רגשותיו.

 

במלאכת מחשבת מלבבת

אורג מילותיו המלוטשות

והיא שבויה בן כבמכמורת,

צעיף רך וענוג

נרקם באיטיות ענוגה

מחוטי המשי הצוחקים בזהרם שלה

ומחוטי השתי העדינים בחוזקם

והעוטפים שלו.
 28/7/08

 

תגובות