הקברן (מערכון)

עוד חמש דקות, תצא הלווייתה של המנוחה, זובין מתה (מטהה).

אוי ויי, קברנות איזו עבודה קשה, עבודה לכל החיים, תמיד יש עבודה ולעולם היא לא נפסקת. עובדים מזריחת החמה ועד צאת הנשמה, ועוד באים ואומרים "אף אחד לא מת מעבודה קשה"

קברנות זו עבודת צוות, ואצלנו יש חמישה צוותים. כל צוות בבית-העלמין שלנו מורכב משלשה: חופר, קובר, ונועל, ראשי-תיבות חוקן. החופר, מכין את הבור. הקברן, קובר אותו, והנועל מכסה. לפני שבוע בא מנכ"ל החברה קדישא לביקור, והתלווה אליי לסיור פתאום הוא רואה מישהו חופר קבר ומיד אחריו בא מישהו ומכסה אותו, עוברים מס' דקות ושוב אחד חופר והשני תכף ומיד מכסה. שואל אותי "מה זה, מה קורה פה". "תשמע" עניתי "בדרך כלל הם שלשה, פשוט היום הקברן חולה". חוץ מזה יש לנו בבית-העלמין גם רופא, פעם הזעיק אותי ואותו איזה גבר לקצה השני של העיר באמצע הלילה. כשהגענו התנצל האיש ואמר "סליחה שהטרחתי אותך לכאן באמצע הלילה". "או זה בסדר" השיב הרופא "יש לי עוד פציינט בסביבה, אז ככה אני הורג שתי ציפורים במכה אחת". הורג מזכיר לי לוויה צבאית אחת, במהלכה הורידו מרכב צבאי אסיר כבול בשתי ידיו. שאלתי את אחד הקצינים "מה הוא עשה", והוא ענה "שבר חלון", "ולכמה זמן הוא שפוט?", "מאסר עולם", "מאסר עולם בגלל חלון, לא יכול להיות" אמרתי, "דווקא כן" הוא ענה "הוא שבר חלון בצוללת שהייתה מתחת לים"!.

אתם יודעים כל עדה יש לה את צורת הקבורה שלה. המרוקאים מקפידים לקנות את חלקת הקבר הכי מזרחית. פעם באו זוג מרוקאים וקנו חלקת קבר כפולה, לפני ששילמו התחילו לריב מי יקבל את החלקה המזרחית, רבו ורבו וכמעט התפוצצה העסקה. בסוף אמרו לי "תהיה אתה שופט", אמרתי להם "תרשמו בחוזה כל הקודם זוכה". הפרסים למשל קוברים את המת עם התחת בחוץ, כדי שתהיה להם חנייה לאופניים. ואם כבר פרסים, מספרים על פרסי אחד שחוזר הביתה ומוצא את אשתו כועסת "היה לי יום-הולדת, למה לא קנית לי מתנה", "נשמה, אבל עוד לא השתמשת במתנה משנה משעברה", "למה, באיזו מתנה לא השתמשתי", "חלקת קבר".

בכלל קברנות זה מקצוע עם נשמה, נשמת המת, אותיות נשמה, נר נשמה. ואם כבר נשמה, מספרים על חבר-כנסת ידוע שהיה במיטה עם אשתו, פתאום דפיקה בדלת. החבר-כנסת פותח את הדלת ומי בפתח מלאך-המוות "באתי לקחת את הנשמה שלך", "מי זה" צועקת אשתו, "נשמה זה בשבילך, באו לקחת אותך". מספרים שפעם פוליטיקאי אחד עלה לשמים וראה את אוסף השעונים של אלוקים, שאל אותו "למה זה", "כל פעם שפוליטיקאי משקר המחוגים שלו רצים קדימה, הנה בוא תראה, זה של שרון, זה של פרס", ובשביל מה המאוורר שמסתובב כל-כך מהר, לקרר את השעונים?", "לא, זה לא מאוורר, אילו השעונים של ביבי וברק".

אצלנו ביהדות מאמינים שאחרי מותו של אדם, מלאך-המוות עולה איתו לשמיים, ואלוקים עורך לו משפט, ומחליט מי לגן-עדן ומי לגיהנום. מספרים על יועץ כלכלי אחד שזכה לביקור מלאך המוות, הוא עולה לשמיים כועס ואומר לאלוקים "אני לא מבין את זה, איך זה יכול להיות, אני רק בן 40", אומר לו אלוקים "אבל לפי שעות העבודה שדיווחת כבר עברת ממזמן את ה120-". לפי ההלכה במשפט שוקל אלוקים את מעשיו של אדם טובים מול רעים ומחליט בהתאם. פעם עלו שלשה גברים לשמים. אלוקים פונה לראשון ואומר "כמה פעמים בגדת באשתך?", "פעם אחת", "טוב קח רויל-רויס וסע שמאלה". אח"כ פונה לשני ואומר "כמה פעמים בגדת באשתך?", "10 פעמים", "טוב קח פיאט וסע שמאלה". אח"כ פונה לשלישי ואומר "כמה פעמים בגדת באשתך?", "אי אפשר לספור", "טוב קח אופניים וסע שמאלה". אחרי 5 דקות האחרונים רואים את הראשון יושב בצד הדרך ובוכה, שואלים "למה אתה בוכה", "הרגע ראיתי את אשתי הולכת ברגל". פעם אחרת עלו עוד שלשה גברים לשמיים, שאלו את הראשון "ממה נפטרת", "מצחוק", השני אמר "מקור", והשלישי "נפל עליי מקרר". הראשון אמר "הייתי בעבודה, וחבר סיפר לי שהוא מצא את המאהב של אשתו בורח בדיוק כשהיא אמרה לו להוריד את הזבל. בקיצור חזרתי הביתה ואיך שאני נכנס אישתי אומרת לי לך תוריד את הזבל. התעצבנתי, ומרוב עצבים תפסתי את המקרר והשלכתי מהחלון, אח"כ חיפשתי את המאהב שלה בכל הבית. בסוף כשלא מצאתי, תפסתי התקפת צחוק עד שנפטרתי". השני אומר "חתיכת אידיוט, אם היית פותח את המקרר שלושתנו לא היינו פה". ואם כבר בבגידות עסקינו מספרים שפעם עלו לשמיים עשר נשים, אלוקים אומר "כל מי שבגדה בבעלה, צעד אחד קדימה", תשע נשים הולכות קדימה ואחת לא, "גם החירשת" צועק אלוקים.

בגמר המשפט מגיע האדם לגן-עדן ו/או לגיהנום, וכנראה שבשניהם טוב כי עד היום אף אחד עדיין לא חזר משם, אפילו לא הרבי מלובביץ. מספרים שכשהרבי מלובביץ עלה לשמיים אלוקים הראה לו את גן-עדן, שם בשקט בשקט ישב צדיק אחד מסדום ליד עששית ולמד תורה, אח"כ הראה לו את הגיהנום, שם חגיגה עם בירות, חתיכות ותזמורת. שאל הרבי "למה לצדיקי גן-עדן שקט, ולרשעי הגיהנום יש תזמורת", ענה לו אלוקים "מה רצית שבשביל צדיק אחד אני יביא תזמורת?".

תהליך קבורה של אדם זה כמו החלטות בדו"ח מבקר המדינה. זה מתחיל במודעה בעיתון, אח"כ כורכים אותם בלבן, ובסוף קוברים אותם. בשני המקרים הציבור שותק ובוכה. וכשבוכים זה מכל הלב למרות שכבר ראיתי גם דברים אחרים, לפני שנתיים למשל במהלך הלוויה דתית לגבר חרדי הגיעה חתיכה, בלונדינית עם מיני צמוד שחור, בלי בושה נעמדה מעל הקבר, הורידה את התחתונים והשתינה לתוך הקבר. ניגשתי אליה וצעקתי "איך את לא מתביישת, את לא רואה שאשתו וילדיו בוכים?", "תשמע" היא אמרה לי "כל אחד בוכה מהמקום שכואב לו"

אתם אולי לא יודעים, אבל קברנים נותנים גם שירותי-חוץ, אנחנו יוצאים כמלווים לקבוצות שבאות להשתטח על קברות צדיקים, ל"ג בעומר האחרון היה התור שלי. יצאתי עם קבוצה של ש"סניקים, ביקרנו בטבריה בקבר הרמב"ם, משם למירון לקבר הצדיק רבי שמעון בר-יוחאי, אח"כ ללוד לקבר הצדיק יוחנן בן-זכאי, ובסוף לרמלה לכלא הצדיק אריה דרעי הזכאי. תורנות קודמת הייתה לפני שנתיים, כחלק מהסיור ביקרנו גם בבית-קברות נוצרי, ממש גן בוטני. הכומר המקומי הראה לנו והסביר לנו איך הכל מטופח, צמחייה טרופית, עצי נוי ומרחבי דשא עצומים, ממש קאונטרי-קלאב. פתאום עצרנו ליד חלקת אדמה ללא דשא, הכומר אמר "אתם רואים פה השתין יהודי, ולכן כלום לא צומח". המשכנו ללכת, לפתע באה רוח חזקה והעיפה לנו את הכובעים. כהשתכופפנו להרים אותם ראיתי שלכומר יש קרחת, אמרתי "הו, הנה עוד מקום עליו השתין יהודי". לעומת זאת אצלנו היהודים, כמו שאתם רואים בתי העלמין גדלים ומתרחבים מיום ליום, בסוף לא יהיה מקום לקבור. שמעתי שהרבנות הראשית ביחד עם הממשלה דנו בדבר ופסקו שהחל משנה הבאה במקום בתי-עלמין ייבנה גורד-שחקים מרכזי ובו יתירו לקבור בקומות. בקומה השלושים לוויים, בקומה ארבעים כהנים, בקומה ה67- פנסיונרים, וח"כ בקומה ה120-. אישית, אני מעדיף את הפנטהאוז, שאפשר יהיה לראות קצת ת'הנוף.

אתם יודעים קברנות לא לומדים, והמקצועות האוניברסיטאיים הכי קרובים אלינו זה פתולוגיה ורפואה. פעם נפגשתי במכון לרפואה משפטית עם פתולוג ופרמדיק ואמרתי להם "אנחנו כולנו חבורה אחת, וגם השמות שלנו מתחילים ב-פ' ", הפתולוג אמר "מה פתאום, פתולוג ופרמדיק מתחילים ב-פ', וקברן לא", "כן, אבל לי קוראים פרוייקה".

בכלל קברן זה מקצוע שעובר בירושה מאב לבן. אבא שלי עליו השלום, כן על חלקת הקבר שלו בנוי כלבו שלום, היה גם הוא קברן. כמו כל ילד גם אני הייתי הולך איתו לעבודה שלו. פעם הלכתי איתו לאציל אחד מאנגליה, SIR, לאסוף תרומות לבניית גדר לבית-העלמין. צלצלנו בפעמון, פתח לנו ת'הדלת איש גדול ומה זה בוק, בקיצור בוקסר. אבא שלי פנה אליו ואמר "צדקה תציל ממוות, והכסף לא ילך איתך לקבר, אז תרום ביד רחבה". האיש היה קמצן, לא רצה לתרום ואמר "בשביל מה צריך גדר! אילו שבפנים לא יכולים לצאת, ואילו שבחוץ אפילו לא רוצים להיכנס". "אתה רואה בן" אמר לי אבא "פה קבור הכלב". מזכיר לי, הבן שלי עובד בחנות לאביזרי-מין, יום אחד באה מישהי ואומרת "אני צריכה משהו שיעמוד לאורך זמן, מכשיר מדליק אבל עם נשמה", אז הוא מכר לה נר נשמה.

נו טוב תיכף יוצאת עוד הלוויה של כדורגלן אחד. מספרים שפעם כדורגלן אחד התלבט אם לחזור בתשובה או לא, הלך לרב לשאול אותו אם בשמים יש מגרש כדורגל. הרב אמר לו "תשמע אני לא יודע אני צריך לברר. תבוא מחר ואני יענה לך". למחרת חוזר הכדורגלן לרב, וזה אומר לו "יש לי בשבילך שתי תשובות, אחת טובה והשנייה לא. הטובה, כן בשמים יש מגרש כדורגל כולל קבוצה, והרעה מחר אתה משחק אצלם הרכב ראשון".

ולסיום אסיים בבדיחה של קברנים, מה חלומו של כל הומו – שישבו עליו שבעה.