אֵין צֶדֶק

אֵין צֶדֶק

גַּן חוֹבָה,שְׁעַת רִכּוּז

צָרִיךְ לָשֶׁבֶת בְּלִי לָזוּז.

אֲנִי יוֹשֵׁב זָקוּף וְשָׁקֵט

לְפֶתַע מִישֶׁהוּ אוֹתִי צוֹבֵט.

מִסְתּוֹבֵב לְאָחוֹר וּבוֹדֵק,

זֶה רוֹעִי שֶׁלְּעֶבְרִי צוֹחֵק.

קַמְתִּי לוֹמַר לוֹ שֶׁיַּפְסִיק

וְשֶׁזֶּה בִּכְלָל לֹא מַצְחִיק.

הַגַּנֶּנֶת קָרְאָה לִי, וְהִצְבִּיעָה עַל הַפִּנָּה

אָמַרְתִּי לָהּ:"אַתְּ לֹא מְבִינָה,

זֶה רוֹעֵי שֶׁצָּבַט וְצָחַק וְהֶעֱלִיב"...

זֶה לֹא עָזַר, עָדִיף שֶׁלֹּא אָגִיב.

עָמַדְתִּי בַּפִּנָּה בָּלַעְתִּי תַ'דְּמָעוֹת

אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁעָמַדְתִּי שָׁעוֹת...

וְעַכְשָׁו עִם רוֹעִי צוֹחֲקִים כֻּלָּם –