שירים

הנחתום

 

עומד מול שלהבות- תקוותיו

האש הפנימית שלו

יוקדת בפניו.

 

שופך שקי קמח דגן לאגן

מערב בחוזקה לקלחת-ימיו

זיעת- עמלו ניגרת –מי ידע לאן?

 

לש בהנאה מרובה בבצק הרך

יוצר בתבונה בתבניות את כיכרות- חייו,

וכשמתנור הלבנים נשלפים הלחמים

מתגאה במלאכתו ושוכח צניעותו.

והרי אין הנחתום מעיד על עיסתו.
15/9/08

תגובות