הַיּוֹרֶה

שֶׁמֶשׁ כְּתֻמָּה בִּשְׁמֵי הַתְּכֵלֶת
זָרְחָה בְּגַאֲוַת יְחִידָה:
אֵין כָּמוֹנִי עוֹד בַּחֶלֶד
מְאִירָה,מְחַמֶּמֶת מִצְּמִיחָה.

שְׁנֵי עֲנָנִים אֲפֹרֵי מַבָּט
הֵגִיחוּ לְעֶבְרָהּ בִּדְמָמָה:
לוּלֵא הַגֶּשֶׁם שֶׁנַּמְטִיר בְּעִתּוֹ
לֹא תַּצְלִיחִי לְהַפְרִיחַ שְׁמָמָה.

סָמְקָה הַחַמָּה מֵרֹב עֶלְבּוֹן
וְיָרְדָה לַטְּבִילָה בַּיָּם:
חֲצוּפִים שֶׁכָּאֵלֶּה.הָעֶרֶב וִתַּרְתִּי
אַךְ מָחָר אֶזְרָח גַּם.

שָׁטוּ הֶעָבִים בְּמֶרְחֲבֵי הָרָקִיעַ
חוֹלְלוּ אֶת רִקּוּד הַנִּצָּחוֹן:
הַשֶּׁמֶשׁ בָּרְחָה,תּוֹרֵנוּ הִגִּיעַ
לְהַמְטִיר אֶת הַגֶּשֶׁם הָרִאשׁוֹן.

© שיבולת ברזני