בדידות

בְּדִידוּת/מֹשֶׁה טְרוֹפֶּה

פָּגַשְׁתִּי בָּהּ שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים, וְעוֹד אַחַת.

בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה חִיַּכְתִּי אֵלֶיהָ.
בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה הֶחֱזִירָה לִי חִיּוּךְ.
בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית פָּרַשְׁנוּ לְקֶרֶן רְחוֹב, יָשַׁבְנוּ בְּבֵית קָפֶה קָטָן בַּשְּׂדֵרָה, וְהַשִּׂיחָה קָלְחָה.

סִפְּרָה עַל עַצְמָהּ. עַל יַלְדוּתָהּ, עַל תְּקוּפַת בַּגְרוּתָהּ.

סִפְּרָה שֶׁכַּיּוֹם הִיא לְבַדָּהּ בָּעוֹלָם, וְכַמָּה עֲצוּבָה בְּדִידוּתָהּ.
מְאֻחָר בְּאוֹתוֹ עֶרֶב מָצָאנוּ עַצְמֵנוּ חֲבוּקִים עַל הַסַּפָּה בְּדִירָתִי. מִתְלַטְּפִים, מִתְנַשְּׁקִים כְּזוּג אוֹהֲבִים, נִצְמָדִים כְּגוּף אֶחָד, מִתְרַגְּשִׁים כְּמוֹ הָיְתָה זוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה.

לְמָחֳרָת הִתְקַשַּׁרְתִּי אֵלֶיהָ. 
קוֹלָהּ הָיָה מְסֻיָּג, מְנֻכָּר, מְרֻחָק.
"מִצְטַעֶרֶת" אָמְרָה "הָיְתָה זוֹ טָעוּת. שְׁכַח אֶת הַכֹּל". בָּרֶקַע נִשְׁמַע קוֹל תַּקִּיף שֶׁל גֶּבֶר, צִחְקוּק יְלָדִים  וְאָז צְלִיל נִתּוּק.
דּוּמִיָּה.

חָלְפָה כִּמְעַט שָׁנָה עֵת רְאִיתִיהָ שׁוּב. צוֹעֶדֶת בִּרְחוֹב הוֹמֶה אָדָם.
הַשֵּׂעָר הַמְּתֻלְתָּל, הַשְּׂפָתַיִם הַדַּקּוֹת הַמְּצֻיָּרוֹת, עֵינֵי הַשָּׁקֵד שֶׁאֵין לִטְעוֹת בָּהֶן, וְקָרָאתִי לָהּ.

חִיַּכְתִּי אֵלֶיהָ. הֶחְזִירָה לִי חִיּוּךְ נוּגֶה, וּפָרְשָׁה לְדַרְכָּהּ.

לִילָדֶיהָ, לְאִישָׁהּ, לְעַצְבוּתָהּ.

לְזוֹ בְּדִידוּתָהּ.

כל הזכויות שמורות למשה טרופה