אחד עשר חודשים.

השניות שנוצרו על ידינו

העשן שהשאירו לבבותינו

התקוות והחיוכים שהולידו

והרגעים שיצרו אותיות, יצרו שירים,

הרגעים האלה שנוצרו במשיכתנו

בנשיקותינו הארוכות

הרגעים האלה שהולידה התשוקה

הרגעים האלה שהולידה האהבה

הרגעים האלה שהולידו הלבבות

מתוק המרדף והמאבק בין לב אל לב

המרדף שיצר את שניותינו

והעולם החדש שאנחנו מכירים

כבר אחד עשר חודשים.

הוא פרי אהבתנו.

תשוקתנו נידפת באוויר

כאדי חום בנשיפת יום חורף,

מתאדה ומתעצמת עם כל נשימה

מעצורים לחושינו מתנדפים

אין כל חשיבות כעת לצלילים

אלה אפילו לא המילים

אלה רגעי האמת הבודדים.