ארץ מולדת אהובה

כשהבטת אלי נוהה ממרום ראש הנקרה,נזכרת

שם בחרנו שם לצעיר בנינו.

כחול מבטך שיקף את הרוגע בים התיכון,

 שיערי הרך והארוך  דגדג בפניך

כרוחות שנשבו בפנינו בירח הדבש במרום הגולן.

ידיך המחבקות  בחום זרמו לליבי כירדן

שעקף כל מהמורות נהר –חיינו.

 כשליטפת ברוך  פני החלקים

 שייטו אצבעותיך כאדוות הכנרת שעצרו נשימתן

כמו אז ,בטיול ההוא בנעורינו,בצופים.

 כששוחחנו שיחות ארוכות לעת ערב

וחוכמתך נאספה בן כחכמת האבנים העתיקות

כיפת התבור והמסע לארבל נחרטו בזכרונך,

 כשרפרפת על שיפולי - בטני הרכה

 ירדת לערבה האינסופית,או אולי לסיני אשר אהבת,

 אבל ליד ים המלח שלי

לא היתה ציה ושממה,

ומעיין  אהבתי -לך מימיו הקרו

קראו לך לקטורה שאהבנו,