רמז לבאות

אגלי הטל אורגים

סיפורים מופלאים;

נעים בזמן,

אורחים לרגע

ונמוגים.

רוחות הרפאים הכבולות בציפורניך

נפלטות כלהבות כאשר

בשרי נתפס באצבעות

פוחתות כנשימה,

דורשות מחסה

ומתות.

הקירות מוכתמים

בחלומותיהם של מי

שמעולם לא ניתן להם

די זמן

בכדי למאוס בם.

והדלתות,

והחלונות,

כולם פרוצים

לארבע רוחות,

כולם פקוחים

כעיניים סומות

אל הרחוב

אל העד.

מארה נודדת מטה על צווארך

כצללי דמדומי הערב,

מזמרת ענוגות

מעשיות טובות לב

השורטות את הנפש

ומותירות דרכים

לאמונה העיקשת.

האמונה הבוערת בין שפתיך

כמיני טובין נסחרים

בשווקי הידידות האבודה:

מתכלים תמיד

אך לעד

מותירים סימן-

רמז לבאות.