בצהרי יום/מעשה במפתח-מוקדש לענת אגמי באהבה

בצהרי היום

יגעה בצהרי יום,

מבקשת" תן ליעף כוח"

והדלת סגרה בעדה

ואין מפתח.

ומילים מספר מחברתה

חיממו  נשמתה האובדת .

כבר דמיינה ערפילי- ערב סוגרים בעדה

כמוכרת הגפרורים הקטנה

תיישב לה על מדרכת..ותייחל לנס,

מביטה בשערה נעול

ואומרה לעצמה-ניחא, כעפרא דערא המפתח..

העיקר הנוף שמולה מתארס ופורח-

את עלי הפרומריה הנושקים בנשירתם סוקרה

אינה חומלת עוד על עצמה,

רק על ציפורי הדרור המלקטות

ומחפשות מים להרוות צמאונן

עץ הדקל המיתמר מתגרה בן  בציוצי-סנסיניו

והשמש עודנה מפארת רום רקיעיו.

ושיחה קטנה בעת ההיא

שאלה  חמימה , הרווח שבין שתיקותיה

הפשירה חדרי לב,  מזור לנפשה הדואבת

פתחה חור המנעול גם ללא מפתח  ,

נתינה שמקנה  כוח יש להלל בצהלולים-