משורר האהבה

[מוקדש באהבה לכל הגברים הרומנטים באתר.]

כשברק פילח רקיעיו -שמח,

כשקרע הרעם ענניו,- עלז,

גם כשהסער הגיח-לבבו רקד.

פרש זרועותיו עד נטפי -צמרתו

נשק לרביבי אדמתו

החרבה בחדווה.

אבל ענני- עצבת כיסו הודו

ושהבליחה היא בחלומות לילו

עזבו עזוזו.

ממטרי רביביו זלגו על נמנמתו

רדפוהו בקרני ערגה אחרונות,

הלהיטו שלהבת יוקדת במצעיו.

רק שירו שבקע מתהומות

הניס הצללים וקדרות המחשבה,

מילא ליבו באהבה חדשה,

ניחם וריכך הסערה שפשטה.

 27.2.09