הגיגי הבטחה,אכזבה, אשמה ומאבק

נאבק גם הלאה -  1000ימים לשביו של גלעד שליט

יואבי, לא אתה אשם ולא אתה אחראי

כולנו קיווינו, כולנו אשמנו.

אתה רק במקרה נבחרת להיות   מפקדו

ואפילו בעת החטיפה לא שהית בטנק לידו.

יואב,אנו אשמים שאלה מנהיגינו,

שלא עומדים בהבטחה,

שמפקירים חיל שהגן בגופו בעוצבת -הפלדה על המדינה.

שמיתר- הנהגתם פקע, שרק אחרי אלף ימים

החלו להקיש בפעמוני -דלתות השכנים.

וקולו של גלעד נמוג אצלם במשך  שלוש שנים...

אשמנו שלא הרעדנו צלילי-אמות הסיפים,

שהמשכנו לשתוק שתיקת ההורים הכואבים,

שהיינו נבוכים,ולא ידענו על אלו כלים עלינו לנגן שישמעו שם למעלה..

אולי "'אשמה" אינה המילה הנכונה

אולי הייתה זו מנגינה צורמת של חוסר- אונים.

השקענו עצמינו בשגרה,

אבל לרגע על יקיר בנינו

בבור תחתית אפל ,לא הפסקנו להרהר-

איזה יחס שם במנהרת- שביו מקבל?

על מה חושב הנער? האם חם לו או שמא קר?

מי מחבקו עם ליל?, האם לא חרד מהצפעונים שסביבו?

ואיך ישוב?ומה יהא מצבו?ואיך נחבק הוריו ברגעי געגוע וחידלון?

על כך שלא ניערו מוסדות ארץ ואושיותיה -לא נסלח ,

על כך שלא הרעימו בתופים שיבקיעו רקיעים-לא נמחל!

אכזבנו עצמינו,דמינו ובשרינו