אנפה

אנפה לבנת כנף שלי,

כשאנפת  פרשת אברותייך

ועפת מגאון הירדן השוקט אל הסבך,

התכנסת  לך שם בקן -הדומייה הפרטי שלך,

ואני איתך-

בשקט הפנימי הזה שיצרתי לי כמוך

בקן הקטן שבניתי.

אוספת כמוך במקורי שורת מחשבותי

מסדרת זכרונותי אחד לאחד

כפי שאת סורקת נוצותייך הסדורות בנתיבייך.

מכנסת עולמי פנימה ומתבוננת בענני-ימי

סוקרת בזכרונותי  מה עשיתי

ומה נכון עוד בצמרות חיי?

וחושבת,

 לו יכולתי להתעופף כעת עימך

מעל מי נהר שוקטים

הייתי עפה הרחק לחלומותי,

ומשירה אחרי בשירי

נוצת אהבה חמה ושותקת.

6.8.09