סוף עונת האבטיחים

כשעסיס האבטיח ניגר על חולצתי

ולשוני ליקקה בתאווה

את האדום האדום הנוטף הזה,

אזני הוזנה ברחש הגלים הענג,

חשה את החול המזדחל לו

ברכות איטית איטית שכזו,

עיני נהתה אחר משק האנפות והקורמרנים

המשייטים  עדיין ברקיעינו התכולים,

לגמה נשימותיה מדומיית הקיץ

המרקד על אדן החלון

והמכביד אברינו בחומו הלוהט,

וניסתה לקבע בנפשי  את התמונה הרכה הזו.

ובזווית חדרי כבר המו רחשים חדשים,

צרור מטלות החל להלום בערפי השלו ,

וטיפת עצב זלגה לה

כשעננת ראשונה חדרה לנעם  הרגוע

וסימנה

 תום עונת האבטיחים הקרבה,

 ימי הדלף והקור הדחוסים

והשגרה העמוסה