סיפורים
לשפוט אדם מבפנים
מעשה באחד שהיה טוב לב, עני אך מכוער. פניו היו מעוותות, עצובות וחלשות,
מי יודע מה עלה בגורל פניו. האיש עבד בשוק המקום. מקום עתיק, ישן וקטן.
הלך הוא ברחובות העיר שפניו היו מושפלות. כל אנשי המקום הביטו בו בצחוק,
לעג ועלבון. יום אחד הגיע העני לדוכן חנותו לנסות שוב להרוויח את לחמו.
כשפתאום עבר הנסיך. יפה התואר, עם גלימתו המהודרת ופניו המבריקות. בא עם
חצוצרות וחיילים מכל הצדדים, בא לגבות מיסים מהאנשים העניים. היה הוא אדם
רשע, בעל מזג רע וגועלי. הסתכל הוא על האנשים התמימים מגובה סוסו האצילי.
הסתכל הוא בכעס וצחק. צחק כשהגיע לדוכנו השקט של העני. אותו עני מכוער.
ירד הנסיך מסוסו בעזרת חייליו ועם מקל העור שבידו הפיל תפוח ועוד תפוח
מדוכן העני. וקרא אליו: "תרים". והוא השיב לו: "ארים אדוני". התכופף העני
להרים את התפוח ומסביבו כל התפוחים היו שרועים על הרצפה. התחיל להרים אותם
כשכל העם צוחק עליו. התבונן למעלה וראה את הסוסים שבים העירה, עם הנסיך
וחייליו. הגיע העני הטוב לב לצריפו הקטן, ישב על המיטה המתנדנדת וביקש,
ביקש רק להיות יפה. "שלא ילעגו לי יותר אלוהים, שאהיה יפה כמו פעם, שלח
אלי מלאך, בקשה אחת בכל חיי מבקש אני, שאהיה יפה". אלוהים שמע את זעקת
העני.
יום למחרת חזר העני לחנותו כשהתפלל כל הלילה. אך העני נשאר
מכוער, וכל העם צחק עליו. ושוב מנגינת החצוצרות נשמעה באופק. הנסיך חזר.
הגיע הוא ואמר: " לא יודעים אתם מה זה עבודה... לא יודעים מהי עבודה
אמיתית. ולכן אעשה טובה לאחד מכם. ואראה לו מהם החיים האמיתיים". עבר
הנסיך אחד, אחד, בדק היטב, וכולם זקופים לכבודו. הגיע הוא לעני. ושוב
צחוקו לא נמנע ממנו. "קחו אותו" צחק בשנית והצביע על העני. בכה העני
בכרכרת הנסיך ורצה לשוב לביתו הקטן. הגיעו הנסיך והעני לארמון והנסיך
התעלל בעני. ניקה העני ושוב לכלך הנסיך, הרים העני ושוב הפיל הנסיך, בכה
העני ושוב צחק הנסיך. היו אלה ימים קשים ונוראים. לילה אחד ישב העני
בצינוק הקטן, וחיכה לאור הבוקר. ישב הוא ובכה. לפתע התגלתה אליו ציפור
קטנה, עם פתק, שלפתע גדלה הציפור, ונהייתה למלאך. העני שמח וצהל משמחה, כי
הבין ששמע אותו אלוהיו. אמר לו המלאך: "עני, עני, מזהיר אותך אני, להיות
יפה זה לא הכל עדיף מכוער ולהמשיך לסבול". והתעופפה לה ציפור קטנה מעבר
לסורגי הצינוק. לא הבין העני את המלאך. אך לא היה יותר מכוער, מישש פניו
ולפתע, הכל השתנה. בבוקר שאחרי פתחו החיילים את דלת הצינוק, התפלאו מיופי
הפנים. פגש הנסיך את העני באותו יום כדי שיראה את יופיין של נשות הארמון.
הבין הוא שהעני הפך ליפה, ולא הבין איך. עמד העני ליד הכיסא, הנסיך בחר את
הנשים אחת אחרי השנייה. וכל אישה באה ואת הנסיך נישקה. אך כאשר התקרבה,
ראתה את העני. יופיו הרהיב כל אישה שהתקרבה. בסוף היום הרבה נשים היו ליד
הצינוק, באו ורצו להיות עם יפה התואר. והעני, השתנה, יחסו אל הנשים היה
נורא, וכל אחת הלכה בהדרגה. שלפתע הבין שהוא לבד, שמרוב שאפתנותו נשאר בלי
אף אחד. והבין את מסר המלאך שאמר לו "את היופי אל תיקח". והבין שהיופי לא
הכל, שהעיקר להיות טוב בלב, וגם אם הוא מכוער הוא מבפנים יפה. יום למחרת
הנסיך שב לעיר הקטנה, לדוכן השוק. ואיתו העני. ירד הוא מהכרכרה של הנסיך
ורצה שכולם ישמעו. כל האנשים בפליאה הסתכלו על יופיו. והוא השיב להתפעלותם
"אל תתפלאו, למה משיבים אתם כך?, אף פעם לא ראיתם אדם יפה כמוני? נכון?,
למה מסתכלים אתם רק על היופי?" הביט בו הנסיך. "כל חיי רציתי להיות יפה,
כל חיי לעגו לי והשפילו, ואתם הייתם שם כדי לראות את זה, ולא עשיתם כלום,
ועכשיו שמלאך ה' שינה את פני, אתם חברים?, זה לא נקרא חברים. כי שאני
ביקשתי מה' שיהפוך אותי ליפה, חשבתי שזה הכל. הכל יהיה טוב אם אהיה יפה.
ועכשיו אני מבין איזה נורא, שחצן ומגעיל אני כשאני כך. אז פונה אני אליך
מלאך אלוהים, החזר אותי להיות מכוער, אך טוב לב. כי למדתי. אסור להסתכל
בקנקן אלא במה שיש בו." ענן לבן כיסה את העני למשך דקה, ושוב חזר העני
להיות מכוער אך גאה. כל הקהל מחא לו כפיים בשמחה ובגאווה. והנסיך הסתכל
בכעס. וגם עליו הופיע ענן האלוהים והפך את פניו למכוערות. התפלא הנסיך
וזעם. עלה על סוסו ודהר העיירה. ואני - מלאך האלוהים מקווה שיום אחד הנסיך
יבין שלא שופטים אדם מבחוץ, שופטים אותו מבפנים.
