ספרד, אביב 1492
הרוכב זירז את סוסו במורד הגבעה, אוחז במושכות ומדרבן אותו במרוצו, השביל נגמר בראש גבעה ואז כשראה את העיר העתיקה תלויה על הגבעה, האט את מירוצו.
נהר שוצף עבר למרגלותיה, הוא חצה אותו על גבי הגשר הרומי העתיק. שלושה כוכבים נתלו בשמיים ובישרו את תחילתו של זמן חדש. אור היום חלף עבר לו, עיר הזהב המופז פינתה מקומה לעיר הלילה, החיים רחשו מבעד חלונות הבתים כשאור נרות מעיד על כך שעוד עסוק הוא האדם השוכן מבעד לקירות ביתו.
הוא פנה בקול שיקשוק פרסות, בבליל סמטאות הצרות, עבר את הפלאזה מאיור, נכנס אל הג'ודריה, בית הכנסת של הפואנטה רומנו נגלה לעיניו, לאחר מספר מטרים הוא עבר את סף חצר ביתו, אך לא נכנס אליו אלא פנה אל עבר הבית האחרון ברחוב. שם דלק אור הנר.
הוא קשר את הבהמה אל האנקול שבקיר, פתח את השער ונכנס פנימה, אל החצר הקטנה.
שלושה נרות שעווה האירו את החדר הפשוט למראה. הוא הבחין במדפי ספרים הנמוכים, ספרייתו העשירה של זקוטו המלומד, בעל הבית. ניחוח הדסים רענן נישא בחלל החדר.
שני אנשים היו מסובים סביב שולחן האלון הכבד. זקוטו בעל כובע רחב שטוח בצבע שחור, זקן לבן עיטר את פניו. הוא רכן על מפה ומספר דפי חישובים והראה אותם לאדם השני, לבוש שחורים, רעמת שיער לראשו, גבות שחורות עבותות, פניו מגולחות ושפתיו חשוקות. הוא לא הסתיר את התלהבותו לשמע הסברו החרישי של המזוקן שמידי פעם טפח על שכמו.
"סניור אל לזר!" קרא לובש השחורים בשמחה "באת בזמן!"
"סניור קריסטובל" קרא בשמו וקד קידה, לחץ את ידו של זקוטו, מכרו הוותיק וסיפר לו שזה עתה שב מסיור ליקוט צמחים בהרים הקרובים. הוא הוסיף שבעונת פריחה זו שלאחר חורף כה מבורך יש לנצל את הצמיחה השופעת ולאתר מינים נדירים שבקעו לפתע פתאום לאחר שני חורפים יבשים.
"לכם היהודים יש ספרדית קצת שונה," העיר קריסטובל "היא רצופה בביטויים עבריים..."
"אני מניח שחכם זקוטו מלמד אותך קצת מן העברית..." התבדח חכם אלעזר
"ידידי זקוטו עוזר לי בדברים רציניים ביותר ומעודד את רוחי, גם בימים קשים כשלא רצו לשמוע אותי." אמר קריסטובל וטפח על שכמו של זקוטו "החישובים שלו יהיו לי לעזר רב בדרכי להודו."
"ומי יעודד את רוחנו בזמנים קשים אלו?" אמר אלעזר "פרדיננד ואיזבלה מלכים הגונים, אך טורקמדה מסתובב סביבם כמו זבוב סביב הנבלה, מהפנט אותם ומסית אותם נגד היהודים."
"אני מקווה שמסעי זה יפתח אופקים חדשים גם לכם היהודים" הוא פנה לאלעזר "לכן רציתי לפגוש אותך, הייתי רוצה לקחת אותך איתי בתור מומחה לרפואת צמחים. אני יודע איזו תועלת תביא לנו בהכירך את סגולות הצמחים. כך גם תזכה להכיר את סוגי הצמחים הגדלים באזורי הודו וסין."
"אין לך כל עשב צומח בארץ שאין בו חכמה מעולה וכוחו בשמיים יפה" מילמל אלעזר פסוק מתוך הזוהר וזכה למבט שואל מעיניו של קריסטובל.
"אלעזר ידידנו משלים את חיבורו הגדול על רפואת העשבים" התערב זקוטו "אנו אנשי מדע, לתועלת ולמזור. אך אם תתממש המזימה של טורקמדה ועמנו יגורש, נלך יחד איתו."
"אני אומר לך, המסע הזה הוא לתועלת עמכם." הביט בו קריסטובל במבט עמוק כים ושב על טיעונו.
"כבודו, אני חשבתי על רעיון" הפתיע זקוטו "אדבר עם דון אברהם סניור, שר החצר של הוד מלכותה, אולי יוציא מכיסו סכום כסף גדול ובעצמו יממן את המסע שלך, כולל ספינה גדולה וחזקה. אתה תיקח איתך קבוצה של כמה מאות יהודים, ותיישב אותם בהודו, כולנו נשלם לך בעין יפה."
זעם שטף את עיניו של קריסטובל, גבותיו התכווצו, הוא עצר את עצמו בכל כוחו ואמר במספר מילים מאופקות: "אני רוצה לערוך את מסעי בגאון, בריש גלי, לא כגנב בלילה, לא כמבריח סחורות, אלא כיד ימינם של המלך והמלכה, כעומד בראש משלחת המייצגת את מלכות אספניה, תבין, זהו מסע שיהפוך את אספניה לממלכה בעלת שם עולמי. אני רוצה הכרה בכישוריי, גם אתה זקוטו, תקבל הכרה בכישוריך, אני מבטיח זאת לך, אך לא אעשה דבר שיעמיד אותי בשורה אחת עם מבריחי הסחורות והגבולות.לא כגנב בלילה, לא! צר לי ידידי, לא אעשה דבר שיסכן את המסע עליו חלמתי שנים." הנחית את כף ידו על השולחן בקול שנשמע היטב
"ידידי, אתה מושיט ונותן סיוע לבני אדם בצרתם.מוליך אותם אל מקום מבטחים." השיב
"ידידי, בזה שאני פותח נתיבים חדשים אני פותח לפני עמך אפיקים חדשים" טען כנגדו.
זקוטו וקריסטובל החלו לנהל ויכוח שלם סביב הנושא, אך כאנשי תרבות ידעו לכבד האחד את זולתו. אלעזר הביט בהם בויכוחם ניצל את ההזדמנות וקרא מעט מן החישובים האסטרונומים שהיו פזורים על השולחן. מנסה לרדת לעומקם.
לאחר כשעה קלה גילה שהוא מיותר כאן. לכן פלט לעבר השניים ברכת שלום חרישית, חמק מן החדר ויצא אל האוויר הקריר של הלילה. הוא זקוק לזמן מחשבה
את תשובתו ייתן בעוד זמן מה, לכשתיגזר סופית גזירת הגירוש.
