חצות

הוא נכנס הבייתה. דנה ישבה ליד השולחן מול ספרים פתוחים והכינה את מערך יום הלימודים הבא. מחנכת כיתה ד' בבית הספר היסודי. ליטל הקטנה ישנה בחדר הסמוך. השעה הייתה מאוחרת, השעון הורה על השעה עשר.

"איפה מיכל?" שאל בדאגה

"היא יצאה עם מעיין ועוד חבר, היא צריכה לחזור, הביטה בשעון היד שלה ונאנחה

"אני מחכה עוד כחצי שעה, אם היא לא באה אני מתקשר לאמא של מעיין. זה כבר מתחיל להדאיג אותי."

"כבר אמרתי לך את זה, אתה צריך לבלות יותר עם הילדים, פחות להתנדב למשימות לא הכרחיות. אתה מבלה איתה בקושי, לפחות ביום שבת אתה איתה, בשאר השבוע היא רואה אותך רק בלילה. שנינו עסוקים והילדות נופלות בין הכיסאות, אין פלא שהיא יוצאת וחוזרת מאוחר..."

"את הדיון הזה ערכנו לא פעם." נאנח "עכשיו המצב לא מאפשר לי, יש לי תיק על הראש, אגוז קשה לפיצוח..."

"זאת הבעיה..." אמרה בציניות "אתה סנאי שאוגר אגוזים קשים לפיצוח..."

הוא חייך, חשב והשיב כי ישתדל, הוא בהחלט רוצה לבלות יותר עם מיכל וליטל.

אריק נהג במכונית המשפחתית אל עבר מועדון "חצות" בצדה השני של הרצליה פיתוח. דרכו עברה בצומת הכפר הירוק, בגלילות פנה ימינה אל כביש תל אביב חיפה. אמה של מעיין מסרה כי הן לקחו מונית ונסעו למועדון. לה לא היה אכפת מתי מעיין תשוב הבייתה, "אני כבר רגילה לזה" אמרה.

קולות מוזיקה רועשת קידמו את פניו. שוער עמד בכניסה ובדק את הנכנסים. הוא הציג תעודת שוטר ונכנס פנימה. רחבת הריקודים הייתה מלאה בעשן סיגריות מחניק. הוא עבר בין האורות, בין הרוקדים ובקרבת הדי, ג'י. מיכל לא הייתה ביניהם.

הוא יצא החוצה וראה חבורות מסתודדות, המוזיקה הגיעה עד לשם, חלק מהם נעו לצליליה הקצביים. מיכל הייתה שם ביניהם, מעשנת סיגריה, יונקת את לשדה. לא רחוק מהם, בפינת הרחוב עמד אדם שהביט אנה ואנה כאילו הסתיר משהו, זיפים לפניו. אריק התעלם ממנו, ניגש אל מיכל, אחז בכף ידה והעיף את הסיגריה מידה.

"מיכל. מה את עושה!" צווח "אני לא רוצה לראות את זה פעם נוספת!"

"תעזוב אותי אבא, ממילא לא אכפת לך ממני... כל היום אתה בעבודה עם משחקי השוטרים והגנבים שלך." קראה בקול מתלונן.

"תיכנסי לאוטו וניסע." הצביע

לאחר ויכוח קצר עלתה מיכל לאוטו, מעיין הצטרפה אליה. הוא התניע את הרכב, במראה האחורית ראה את האדם שנראה כאילו הסתיר דבר מה. מישהי מוכרת ניגשה אליו, הוא הניח משהו בכף ידה, היא נעלמה מעבר לעיקול הרחוב. נפש הבלש שבפקד אריק אסקיו התעוררה לחיים. "מהיכן היא מוכרת לי." שאל את עצמו וקילל את החושך שלעתים מסייע אך לעתים מפריע לראות דברים חשובים.

בדרך הבייתה חשב על משהו וסטה מהכביש הראשי, "בעצם למה לא?"

"בואו נלך לבית הקפה, אני מזמין אתכן על חשבוני." אמר

"מצויין." קראה מיכל בהתלהבות.