המכוניות שעל הכביש נעלמו,
וזה מוזר כי ברדיו אמרו שיש פקק
ואני נוסע בסימן שאלה,
שאולי אני לא על הנתיב הנכון,
אבל אין סיכוי בחיים, כי על הנתיב הזה
אני נוסע כבר יותר מארבעים ושתיים שנה,
ובכל הארבעים ושתים שנים שהאלה
שאומרים שיש פקק בכביש הזה אז באמת יש פקק.
הגעתי אחרי רבע שעה הביתה,
סימה צפתה בטלוויזיה, אנחנו כבר לא מדברים חודשים שלמים
מאז אותה כבשה שלה ששחטתי כשהיינו רעבים אז,
היא לא מבינה אותי. אנחנו נשואים שלושים ושתיים שנים
היא בת שישים ואחד עוד יומיים ואני בן שישים ושש.
נסתי לדבר איתה על הדבר המוזר שקרה לי בדרך לפה בקשר שלא היו מכוניות
על הכביש, אבל ידעתי שבכלל לא יהיה אכפת לה, אני לא דברתי עם בן אדם במשך
כל היום ואני חייב לפרוק את העול הזה ממני!, זה לא יכול להיות!, זה פתטי!.
דלת של אחד החדרים ונפתחה ואז שמעתי צעדים שמתקרבים לכיוון הסלון,
שאלתי אותה אם יש מישהו בבית, והיא עדיין שתקה, הגיח לסלון בחור צעיר
בשנות העשרים לחייו, עם שער ליפה וזקנקן, ומשהו הטריד אותי בו. הוא היה עירום
לחלוטין.
"אתה מצטרף אלינו?" הוא שאל, מה?,מו?!, איך?!, לא הבנתי מי זה
"אלינו" כשהוא אמר את זה
סימה כמה מהספה צחקקה ואמרה "אפילו ויאגרה כבר לא עוזרת לאנשים בגילו"
נעמדה לקרתו והביאה לי פליק בטוסיק, הוא צחקק גם ואמר "בטח יהיו לזה תרופות
יותר חזקות בעתיד" ואז היא תפסה לו את היד והם נכנסו לחדר השינה.
אני הייתי בהלם, פתחתי ישר את המגירה, מתוכה הוצאתי קצת קוק והסנפתי אותו היישר
מהיד,
אחרי זה יצאתי מהבית, נכנסתי לרכב, והתחלתי לנסוע, אבל נסעתי ממש מהר, בערך על מאה
שמונים, הכל חולף מולי- ממש כל החיים!, הדלקתי את הרדיו והיה חדשות, ושוב פעם אמרו
בחדשות שיהיו פקקי ענק בכביש שאני נוסע, "ירון" שמעתי מישהו אומר
מאחורי, אני הסתכלתי במראה וראיתי שיושב שמה מישהו במושב האחורי אבל פניו מוסתרות
בגלל שחשוך, "תעצור בקשה בצד" הוא אמר לי בלחש, "מי אתה בכלל?!
" צעקתי אליו, ואז הרגשתי שמשהו חד וקר דוקר אותי בגב, ואז הבנתי שכן, יש לו
סכין.
עצרתי בצד הדרך ונשארתי לשבת "צא מהרכב" הוא אמר בלחש והרגשתי את להב הסכין
מוצמדת אליי יותר, אני עשיתי כרצונו, יצאתי מהמכונית וראיתי איך הוא עובר מהמושב
האחורי לכיסא ההגה,
הוא הוציא את פניו לשנייה מהחלון, וכשראיתי אותו, הרגשתי שלוחץ לי בלב, כי האיש
שגנב לי את הרכב הוא בעצם – אני בצעירותי!.
הוא התחיל לנסוע, ואני התחלתי ללכת ברגל והייתי מבולבל כתוצאה של ההתרחשויות
האחרונות.
"אתה יודע נמרוד כתוצאה ממה הפקקים?!" שמעתי משום מקום קול של השדרן
ברדיו
"כתוצאה של תאונת דרכים של איש זקן שנרדם על ההגה!" שמעתי שוב פעם את
הקול של השדרן רדיו, ואז התחלתי לרוץ כי התחיל להיות לי נורא קר, רצתי, רצתי,
רצתי, ונהיה לי יותר ויותר קר,
חמישים שנה לא רציתי ככה!, אבל יש פה משהו מוזר, אני רץ כבר ככה נראה לי רבע שעה,
השמים עדיין במצב של תכף הם שוקעים והירח מחליף אותם אבל לא, הם נמצאים במצב בן
אור לחושך.
ואני ממשיך לרוץ והנוף עדיין לא משתנה, כשלפתע אני רואה שהכביש מסתיים בגינה, אני
מגיע לגינה ואני רואה שהגינה הזאת היא בעצם בית קברות, אני שומע צעקות בבית קברות
הזה, צעקות
של בכי, וצעקות של תפילות, אבל אני לא רואה פה איש, אני מתהלך בבית קברות ואני
רואה
את סימה פתאום, עומדת מול קבר אחד, מוזר, לפני רגע ראיתי אותה נכנסת לתוך
חדר אחד עם איזה איש צעיר, ועכשיו אני רואה אותה עומדת
מול איזה קבר עם פרח לבן, "סימה!" אני קורה לעברה והיא עדיין לא מקשיבה
לי,
אני מתקרב אליה עדיין ואני רואה שהיא רועדת מקור, זה מזכיר לי
את הקטע הזה בסרט "החוש השישי" כשהגיבור לא יודע שהוא מת כל הסרט
ובסוף הסרט כשהוא מתקרב לאשתו רואים שהיא מתה!.
אני מסתכל על הקבר שעליו היא מביטה,
ואני רואה שעל הקבר רשום "דני מושקוביץ' "
טוב, אז זה לא אני,
אז מי?.
היא מוציאה מכיסה תמונה, נותנת בה נשיקה ומניחה
אותה על הקבר, אני מסתכל על התמונה
ורואה שזה הבחור העירום שהיה אצלנו מקודם בבית,
אני צועק לה שוב "סימה!" ואז רודף אחריה וכשאני בא לתפוס לה את החולצה
היד שלי עוברת דרכה!, אז אני כן מת!, אני לא זוכר כלום, הראש שלי פתאום כואב
אני נוגע בו ואני מרגיש שאני נוגע במשהו נוזלי ודביק, אני מסתכל על זה ואני רואה
שיורד לי
דם מהראש!, ואז הגיע פלאש בק:
אני שחטתי בלי הסכמה של סימה את הכבשה האחרונה שלנו
ואז היא כענוש הפסיקה לדבר איתי במשך חודשים
יום אחד כשחזרתי מהעבודה שמעתי דפיקות באחד החדרים של הבית
נכנסתי לחדר וראיתי את סימה בתנוחת דוגי על איזה צעיר אחד אבל לא הפרעתי להם,
סגרתי את הדלת בשקט, יצאתי מהבית נכנסתי לרכב שלי והוצאתי אולר שהיה לי בתא
הכפפות,
ואז גם נפלה תמונה ששלי שהייתי צעיר וחטוב, ואז נכנסתי הביתה היישר לחדר שלי
וכשהוא עם הגב אליי דקרתי אותו פעם אחת בראש וסיימתי עם העבודה,
סימה הייתה בשוק והתחילה לצרוח, אני נכנסתי לרכב והתחלתי לנסוע, אבל נסעתי ממש מהר
ואז אבדתי שליטה על הרכב שלי כי הסכין דקר אותה בגב ועשיתי תאונה עם אחד מהמכוניות
שהייתה מולי!. עכשיו הכל התבהר לי!
אני מת!.
אבל זה מוזר כשחושבים על זה
אם אני מת, אז מאיפה שמעתי את הרדיו?!,
ואז באותה שנייה כשאני חושב על זה
אני מרגיש בוקסים חזקים בלב, ואז אני מרגיש צורח עז
לשכב על הרצפה בבית בקברות הזה ולעצום עיניים, אולי ככה אני
יגיע מהר יותר לשמים...
ואז הרגשתי עוד בוקס, ועוד בוקס, ועוד אחד, ועוד אחד!, ועוד אחד!
ואז קפצתי, "הוא חיי!" שמעתי מישהו אומרת, ואני מבין שבעצם
הייתי כל הזמן בבית החולים.. וחלמתי שוב פעם את החלום שלא עוזב לי את הראש
בחמש שנים האחרונות!.
בפעם הבאה אני
מנסה לקפוץ מאיפשהו!, לבלוע הרבה כדורים מסתבר שזה לא עוזר..
