|
מעשה בענת היפה
ויהי היום ובספריית נווה חמודותיים קצה נפשו של המנהל גורבשלביץ' בעובדות הזקנות שנראו כדינוזאורים שעבר זמנם גם אחרי שהסתיימה תקופת הפרהיסטוריה והסתיימה הקרנת הסרט "פארק הג'ורא", הוא בקומתו הרביעית יכול היה לראות את אפן של הספרניות הזקנות מציץ מן החלונות בחפשן אחרי אובייקט שיוכלו לצעוק עליו כהוגן. הוא אף נוכח לדעת כי רבים רבים מדירים את רגליהם מאולם ההשאלה בשל הצעקות שהיו חוטפים כל אימת שנפל ספר כזה או אחר מידם אל הרצפה בה היו משתקשקות הבלטות וגופם היה רועד ת"ק פרסה לשמע הצעקות הרמות.
רק עדי קוקושינסקי בספריית כתבי העת היה הצעיר מכולם, אבל גם רודף השמלות הגדול מכולם, זאת מכיוון שהוא היה אחד הגברים היחידים שעבדו בבניין וכן בגלל שדמו החם סער כל אימת שהיה רואה בת חווה נאה מגיעה לבניין ונעלי העקב שלה נוקשות על גבי הרצפה "טיק טק טיק טק"
והנה באה לקומת ההשאלה בחורה ריבה נאה בשם ענת היפה, היה זה מחזה מרנין, שכן העובדת הוותיקה ירחמיאלה הייתה צריכה עזרה ובהחלט על ענת נאמר "מה יפה את" שכן הייתה בלונדינית ובעלת עיניים כחולות ופניה מאירות כשמש, אלא שהיא סינוורה את השמש ולא השמש סינוורה אותה ושערה המגודל היה נופל על מותניה וכן, היו לה נעלי עקב נוקשות על פלטפורמה וחייכה לכולם בנדיבות לב. וכמה זקנים שהגיעו למקום החלו להעלות סומק בלחייהם, ובעיות הלב שלהם פסקו, והם החלו להצעיר, יען כי יין עלומים ניגר מחיוכה של ענת.
והנה עדי קוקושינסקי שהיה יושב תדיר במקום שבתו ולא עולה לקומת ההשאלה התחיל לעלות לקומת ההשאלה ולתת עיניו בריבה המקסימה, וחשב היאך ללכוד את ליבה, שהרי הוא רווק רקוב בן 37 ופנוי ועיניו תרו אחר דרך ללכוד אותה. והספרנית ירחמיאלה שמה לבה לכך ואמרה: "שנים שלא עלית לקומת ההשאלה והנה רק ראית את הפרגית הזו, את העוף מס' 1 הזאת יושבת כאן, מיד באת וגילית עניין בקומה הזו..."
ועדי צחק וענת היפה גם היא וצחוקה הצטלצל לאוזניו ונדמה היה כקול פעמונים "דינג דונג"
והנה לריבה היפה ענת היה חבר אימתני, ביריון ערס השם ישמור, קשוח לאללה, בשם שבתאי גולדברג, עליו נאמר אבו קרעא כיוון שקרחת עיטרה את ראשו חסר השיער ופיו מלא השיניים והיה מרים משקולות וגם רס"ר משמעת בבסיס מחנה שנלר בקרבת מרכז העיר הגדולה והשליט משמעת וסדר וגם טרור בחברת פקודיו. והיא מה מצאה בו? סהדי במרומים איני יודע. ועדי קוקושינסקי לא ידע זאת על העלמה ענת שעליה נאמר "כשושנה בין החוחים" וההוא היה חוח, מה זה חוח, אכבר חוח עם הרבה כוח, ורק ראה אותה מדברת עם אדם אחר היה נעשה אדום כמו קובה סלקא והיה מחרף ומגדף ומכה ומשתולל. ולא כדאי היה להתעסק עימו שנאמר "לא תלכו איתי בקרי" ועליו נאמר "לא תלכו איתו בקרעא"
ויהי היום וקוקושינסקי שוחח נעימות עם ענת היפה ובא גדעון, חברו של אותו שבתאי וראה את עדי מפלרטט עם הריבה היפה ופתח פיו בתדהמה ואמר: "מה אתה מתעסק איתה? חבר שלה רס"ר קשוח!"
ועדי לא שת ליבו אל דבריו והמשיך לצחקק עם ענת היפה. ואותו גדעון שטם את עדי על דבר הזלזול וסח את המעשה באוזני שבתאי הקרעא, ושבתאי התעצבן, מה זה התעצבן, קיטור יצא לו מן האוזניים, פניו נעשו אדומות כמו סלק, נזלת ירוקה יצאה לו מהאף, לבה יצאה לו מבית השחי וקיטור מהישבן.
והנה בא יום אחד ותפס את עדי ואת ענת על חם והם מנעימים שיחתם. לרגע אחד עמד במקום והאזין לשיחתו של עדי קוקושינסקי עם אהובתו, ואחרי שנייה שאג כמו אריה בספארי של רמת גן, עד שכל הספרים נפלו מן המדפים ועבר מדף מדף והפך את כולם ועירבב את האות א' עם האות ש' ואת דיואי עם פיתגורס והספרנית ירחמיאלה קיבלה התקף לב וכמעט התפגרה, כלומר היא הייתה בדרך לעולם הבא,אבל המלאך גבריאל החזיר אותה כי המלאך מיכאל היה צריך לפתוח מנוי בספרייה שלה. ובכל זאת נחזור אל העולם הזה, כאן המשיך שבתאי "לטפל" בספרייה ולאחר שגמר אותה נפנה לטפל בעדי: הוא ניגש אל עדי ההמום, לפת אותו בגרונו והשליך אותו על כל ערימות הספרים ואחר כך זרק עליו קונקורדנציה ופתח לו את הראש: "אולי זה יפתח לך את השכל יא דפוק!" צרח עליו. ואחר כך הביט בענת היפה שישבה שם כאבלה.
"את באה איתי!" צרח עליה ונטל אותה בזרועו הישר אל הג'יפ.
כשיצא עדי מבית החולים עם גבס וזריקה בטוסיק, הייתה לו מן תחושת בטן, היום היה מעונן, הוא עבר על יד הבסיס הצבאי של מחנה שנלר, שם שירת הביריון וראה שם בקצה המגדל את דמותה של ענת היפה.
שם בחדרון בקצה המגדל כלא אותה שבתאי הקנאי והיה מביא לה מזון ומים ומידי פעם עולה לשם, אך היא לא איוותה עוד בשבתאי הערס והקשוח ובכתה ובכתה, עד שמהדמעות היפות שלה היה אפשר לעשות שתי כוסות קפה בתוספת מי מלח לליל הסדר.
"היי, את שם!, קרא עדי
היא ראתה אותו פניה אורו, עד שהשמש זרחה שוב מבין העננים ואיזה פרח מסכן הרים את ראשו מהאדמה.
"איך אני מוציא אותך מפה?" צעק
"השיער שלי מספיק ארוך, אבל אני יכולה להעלות אותך ולא לרדת..." אמרה, אכן שערה גדל מאוד עד שיכול היה לשמש בתור חבל.
"זו דרך ללא מוצא..." ציחקק עדי, אבל מצא פיתרון, הוא קנה חבל עבה מהחנות, ענת היפה שילשלה את שערה, בעזרתו העלתה את החבל, ככה היא השתלשלה מהמגדל של שנלר, הם ברחו משם כל עוד נפשם בם.
הם השתקעו באי טרופי ופתחו שם ספרייה על החוף. הוא קיבל פיצויים מהספריה בסך 1000.99 שקלים מתוכם הלכה אגורה אחת כדמי טיפול. וכך, במחירים הזולים של האי יכול היה לקנות סוכת דקלים ושם לפתוח ספרייה. הרבה קוראים לא היו שם אבל עדי קוקושינסקי יכול סוף סוף לשבת עם ענת היפה ולבקר אותה ולדבר איתה ללא חשש ממאהבה הקשוח שבתאי.
| 
