ביקור מאונס

הביקור נועד לשעה שתיים, השעה שתיים ושלושים ועדיין לא הוכנסנו. החום היה כבד מנשוא, כלא באר שבע..החומות הסוגרות מסביב גורמות למחנק.

 מחזיקה את ביתי בת השנה על ידיי ובני בן השמונה הולך לצידי ללא  שום מילה או הבעה של אי שביעות רצון, צמוד אלי מודע לכל מילה ולכל תנועה שלי, מכיר את ההליכים. 

סוף כל סוף קראו בשמנו

הכניסו אותנו לתא קטן מלווים בסוהרת, לאחר בדיקה דקדקנית בגופי ונבירה בחפציי  עברה לבדוק את הילדה שלמרות התנגדותה והבכי שקרע את ליבי הפשיטה אותה מחיתוליה  וכשסיימה רמזה לי שיכולה אני להלבישה, בפנותה אל הילד חיפשה בכיסיו  ושאלה אותו אם יש לו איזה שהוא דבר שהחביא, והוא לא.

כשהתעוררתי הבוקר כל מה שרציתי זה לחזור לישון וכמה שיותר.

 אספתי כוחות והתחלתי לבצע באופן אוטומטי את הדברים הדרושים לנסיעה הלבשתי, האכלתי, ארזתי החלפות, מוצץ, סנדוויצ'ים ולא שכחתי תעודת זיהוי..

עמדתי מול הארון בהרגשת קבס והבטתי על השמלה השחורה שביקש שאלבש לביקור היום "איני יכול לגעת בך עם הג'ינס שימי את השמלה השחורה בפעם הבאה"!

הורדתי אותה מן הקולב, לבשתי אותה והבכי פרץ בכל עוזו ללא קול.. כואב מיוסר וכלוא, רק שהילדים לא יראו, לא ירגישו..

הסוהרת מורה לנו לשבת

להבדיל מפעמים קודמות שהכניסו אותנו לאולם אשר היו בו שורה של תאים כאשר בכל אחד מהם כיסא ומולו רשת ומעבר לרשת כיסא נוסף.

היו כעשרה תאים שכאלה, ובכולם ישבו בני משפחתם של האסירים האחרים..

ישבתי  היכן שהורו לי, על ספסל בחדר פנימי, הושבתי את ילדיי סמוכים אליי וחיכינו

לאחר כחמש דקות הוא הגיע מלווה ע"י סוהר ונעמדו  מולנו, הרמתי את ביתי על ידיי ונעמדתי, בני הושיט לי את כף ידו מרגישה את הרעד בה.

הסוהר בהתחשבות מה צעד לאחור נישען על הקיר ועשה עצמו אינו מקשיב כלל ואפילו לא הביט לעברנו אך ידעתי שאסור לי להגיד שום דבר שאסור, אלו ההוראות שקיבלתי מהבעל שעומד מולי בהדרת אסיר שעושים לו חשבון יותר מאחרים,

 צפוי למאסר עולם על רצח שותפו לעסקים..

הביט בי  מלמטה למעלה בחיוך מלא בנחת, החביבות שלו הייתה כזאב שיודע שהטרף שמולו הינו טרף קל וטעים.

אמר לי  באותו חיוך זחוח שההנהלה אישרה   שהביקור הזה יעשה במועדון האסירים בהשגחה מפאת גילם הצעיר של הילדים, אותת לסוהר וזה ניגש אלינו מוביל אותנו  למבנה אחר,

שם בחדר גדול יחסית היו טלוויזיה ספות ובכלל ניראה כמו סלון בייתי לכל דבר

אך בכניסה לחדר נעמד  הסוהר קרוב  ועקב אחר כל תזוזה שלנו. הילדים ישבו על אחת הספות וצפו בטלוויזיה כשמידי פעם הבן מציץ לעברנו מחבק את אחותו,שומר עליה. שניהם זכו לחיבוק ונשיקה ממנו

 ואז מיהר לעברי ולחש לי שאצא לכיוון השירותים והוא יפגוש אותי שם..

נחרדתי.. שאלתי אותו מי ישגיח על הילדים?

אמר שאין לי מה לדאוג,הוא דיבר עם הסוהר והוא ישגיח עליהם.

ניגשתי לשירותים, תא קטן ומצחין מליזול, לאחר כדקה הוא הגיע סוגר מאחוריו את הדלת , הספקתי לראות את הסוהר מסמן לו בידיו למהר..

אחז בי ומיד סובב אותי בהתרגשות חייתית

וכשפני צמודות לקיר

הפשיל את שמלתי מעלי...