אפרים חתולים: תיאור דמות בגוף ראשון

תדיר הייתי רואה את אפרים חתולים במעיל השחור אותו לבש בחורף ובקיץ כשהוא אוחז סל הפלסטיק שלו מגיע לתחנת האוטובוס בצעד איטי וכבד. יושב בספסל וממתין לו בעוד הוא מביט אנה ואנה בעיניו הכהות ובהן מבט מוזר. גבות עבותות היו לו, לאפרים, מזכירות מעט את הגבות של יצחק שמיר. מבט בסלו היה מגלה כי אין בו דבר זולת ניירות. אפו בלט מבעד כובע הברט השחור אותו נהג לחבוש. בעת שהמתין נהג לפתוח קופסה אותה הוציא מכיס מכנסיו. הייתה זו קופסת טבק הרחה, הוא  נטל ממנה קמצוץ טבק והריח ממנו כשהוא מציע גם לאחרים שהיו נוטלים ומתעטשים. לו לא קרה דבר.

ומדוע נקרא שם משפחתו "חתולים?" סיפרו לי כי בעבר היה מגדל בביתו חתולים רבים, אולי כמה עשרות: ג'ינג'ים, אפורים, שחורים וסיאמיים. שכניו סבלו את שגעונותיו, אך בשלב מסויים לא יכלו לסבול את מטרדי הריח ואת הפרעושים הרבים. הם התקשרו למחלקת התברואה בעירייה, זו נטלה ממנו את חתוליו, את כולם. ומהם נותרו לו רק תמונות. תמונות של חתולים.

רק מעטים ואני בהם, ידעו כי שם משפחתו האמיתי של אפרים הוא שאולוף. איך הגיע שם סלאבי ליהודי ספרדי כדוגמתו, אין איש יודע.

 בנוסף לאיסוף תמונות החתולים אהב אפרים לאסוף תמונות של רבנים. אם היה לו ספק בדבר רבניותו של רב מסויים, היה עובר בין אנשים חובשי כיפה, מראה להם את התמונה ושואל: "חכם? חכם?" אם היה מדובר בחכם ספרדי מיד היה מצרף את תמונתו לאוסף הפרטי שלו ששכן אחר כבוד באחד מכיסיו הרבים של מעילו השחור.

כשהיה עולה לאוטובוס, היה מתיישב באחד הכיסאות הפנויים ומתחיל לדבר אל עצמו בספרדית -עברית המשובשת שלו, חסרת הדיקציה. אם היה יוצר קשר עין עם היושב מולו אזי היה מנהל מונולוג קטוע על משה רבינו והקשר שלו לחתולים כשהוא מסכם את משנתו במילים: "התורה למוסֶה, האוכל לחתולים וליהודי מכות!"

ולאן היה נוסע? בנסיעות המשותפות שלנו לא ראיתי באיזו תחנה ירד, ייתכן כי המשיך עד התחנה הסופית ושם המתין לאוטובוס הבא השב אל השכונה.

סיפרו כי שירת בצבא הספרדי של פרנקו ושם איבד את שפיות דעתו. אחר סיפר שהיה פרופסור מומחה לשפות ומרוב חכמה השתגע. אך גיסו סיפר כי מאז ומעולם לא היה בקו השפיות.