ההזיה והסלע המדבר

הלילה ירד וירון כבר הרחיק לכת בנסיעה על אופניו בשטחים.
הוא שמע מוזיקה באוזניותיו וצרח את מילות השירים לאוויר הקר.
כשלפתע הוא ראה עצם זר ולא מוכר מרחוק, ולא הצליח להבין מה זה.
כשתקרב אליו היה בטוח שזה עוד סתם סלע גדול ומוזר כמו שראה לפני
כמה שעות. אך לא היה זה עוד סלע גדול. למה?. כי ירון שמע אותו צועק לו מרחוק
את שמו. ירון קיבץ גבותיו בחשדנות והמשיך להתקרב אליו בנסיעה.
"ירון!" שוב פעם שמע את הסלע צועק לו. ירון שכבר כמעט היה בטוח שכבר עובדים עליו
הבין שהוא לבד לחלוטין בשטח.
כשהגיע לעצם הזר בצורת הסלע הוא נפל ממושב אופניו. היה "לעצם הזר" הזה עיניים,אוזניים,אף
ופה ענק. צורתו הייתה עגלגלה וצבעו היה היה צהבהב, היה לו הרבה קרניים ארוכות וגדולות, וגבוהו היה כמטר שמונים בערך.
"ירון!" צרח פתאום ה"עצם הזר" וירון בבהלה ונפל אחורה על אדמת המדבר.
אבן דוקרנית שהייתה מוסבת באדמה חתכה את כף ידו של ירון כתוצאה מהנפילה. "אייה!" ירון צעק והסתכל על ידו החתוכה והמדממת, "ירון!" שוב פעם הסלע צעק. ירון עם פנים מלאי דמעות צעק על הסלע "מה אתה רוצה ממני?, מה אתה בכלל?!" , הסלע הוציא לשון מפיו ועליה היה מונח פלסטר ואמר בקול מגמגם "קח פלסטר"
וירק אותו ליד ירון
"מה אתה?" שאל ירון והדביק את הפלסטר על החתך המדמם בידו.
"אתה לא מזהה אותי ירון?" שאל הסלע המוזר
"למה שאני אזהה אותך?" שאל ירון וקם על רגליו והעמיד את אופניו בעזרת הרגלית.
הסלע המוזר שוב פעם הוציא את לשונו מהפה ועליה היה מונח דף. עוד לפני שירון שאל "מה זה?" הסלע ירק לו את הדף בדיו על פניו ואמר "מצטער" והגה גיחוך קל. ירון תפס בדיו את הדף ולא הבין מה הוא רואה. כי היה מצויר על הדף משהו, ומה שהיה מצויר עליו היה הסלע המוזר
שירון נתקל בו עכשיו "אני לא מבין" הוא אמר והסתכל על הסלע המוזר "אתה עדיין לא מזהה אותי?" שאל הסלע, "נו.. אני הוגו, ציירת אותי כשהיית בן שמנה והתפללת שאני יהיה קיים". ירון חישב לעצמו לרגע את גילו ואז אמר "וואי!, זה היה לפני תשעה עשר שנים!" ואז קיפל את הדף והכניס אותו לכיסו. "כן!" צעק הסלע המוזר והתחיל להתלהב "אבל.." אמר ירון והידק את הקסדה של ראשו "בגיל שמנה ציירתי הרבה דברים שהם גם לא כל כך סמפטים.." ואז הוסיף "ורציתי שהם יהיו קיימים." "אל חשש!" אמר הסלע וקרץ, אני כבר ממזמן טיפלתי בהם ואז הסלע הוציא שוב את לשונו והראה לו גולגולת "איזה מזל.." אמר ירון ונאנח.

לפתע ירון הרגיש דפיקות קלות על קסדתו הוא, הושיט ידו לפנים והרגיש איך טיפות קטנות
של גשם מרטיבות את ידו, הגשם התחיל להתחזק וברק הרעיד את פעימות ליבו של ירון,
סקרנותו של ירון שהייתה גבוהה מקודם ירדה כתוצאה של מזג האוויר העכור שהגיע משום מקום
ורצה לחזור הביתה לפני שיהיה מאוחר מידי. כשירון רצה להגיד לסלע שהוא רוצה לחזור לביתו
ושישוב אליו מחר נראו ונשמעו ברקים ורעמים מאיימים בשמים, כל חזקים שפגעו בסלע המוזר שירון דיבר איתו עד כה, מה שגרם לסלע להתפוצץ לרסיסים.
ירון נפל ארצה ונכנס לשוק, "למה?!, אלוהים! למה?!" והתחיל לבכות "למה לעזאזל פוצצת אותו?!"
ירון ראה חתיכה שנשארה מהסלע והכניס אותה לכיסו, הרים את הרגלית של אופניו ושב חזרה לביתו.

כשהגיע ירון לביתו הוא צעק "מותק!, הגעתי" וציפה ששני ילדיו הקטנים יקפיצו עליו בשמחה
אך במקום שני ילדים קטנים קפצו עליו שני רוסים ענקיים עם חולצות לבנות. השכיבו אותו על מיטת בית חולים, וקשרו אותו. "מה אתם רוצים ממני?!" הוא צעק, איפה אישתי דורטי?!, איפה ילדי?!".
לאחר מכן הגיע הרופא עם חלוק לבן ואמרה "אחח ירון, בכמה פנטזיות אתה חיי?, אף פעם לא הייתה אישה, ואף פעם לא היה סלע" והזריקה לו את חומר הרגעה ממש חזק, כזה שמביאים לסוסים.
כי בזמן האחרון ירון התחיל להיות די רועש.