|
ומעשה שהיה כך היה:
בכניסה לספריית נווה חמודותיים השוכנת על פני מספר קומות, היה אולם מבוא כמעט ריק וכמה מכונות שתייה עלובות שהשקל היה נתקע בהם תדיר על גבי תדיר ומטריף את דעתם של הצמאים. וחלק מהעובדים של המקום היו רעבים כי לא הביאו סנדביצ'ים מהבית. ומנהלת הספריה אליזבט לא ידעה את נפשה כיוון שהעובדים משתמטין מן העבודה והולכים לשוק על מנת לשבר רעבונם בלאפה ובפיתי פלאפלין ומותירין האולמות לחסדי גנבים.
ובלשכתה של אליזבט עמד כלוב ובו תוכי אדום וגדול בשם מונטיפיורי והיה מקשקש בלשונו וידע את כל הקטלוג של הספרים בעל פה ואם רצתה לדעת משהו הייתה שואלת אותו והוא היה יועץ הסתרים וחסך מיליונים אבל אכל וזלל ודרש גרעיני אבטיח וגרעינים שחורים ופיתי לחם ובעצם מה לא, אבל במיוחד אהב חלמוני ביצים קשות.
ומידי פעם היה מגיע לשם גוסטב חתול הספריות ומתחכך ברגלה למען יקבל ליטוף והיה נושא את עיניו אל מונטיפיורי לחפש שעת כושר לטרוף אותו.
לאור המצב שאין מזון בספריות, יצאה יוזמה מפיה של אליזבט להשכיר שטח לדוכן עגלה למען ישבר רעבונם של האנשים המשחרים לפתחו של בניין הספריה של נווה חמודותיים השוכן במגדל שנקרא לעתים מגדל בבל על שום בלבול התחומין שבו.
והנה שכר את המקום לא אחר מאשר מיודענו עזרי פתחי, הבן של יחיא קונקורדנציה והביא פועלת, בת דודתו בשם יפעת עורקבי ודנו ביניהם שימכרו משקאות חמים וכריכים ובתחילה עסקו בהבאת סנדביצ'ים לא חוקית מאלו ששרדו את ההשתלמויות של עובדי העיריה, כגון סנדביץ טונה, סנדביץ גבינה צהובה וסנדביץ' ביצה קשה. כל אלו היו דלים שבדלים ואם האדם האוכל היה מוצא בהם בדל מלפפון או עגבניה אזי היה יודע כי זכה במשהו הקרוב ביותר לזכייה בלוטו, כי הללו עלובים היו לאין חקר. אך הדבר לא נמשך לנצח כי לא לעולם חוסן והנה הגברת זלדהל'ה שהייתה ספרנית בספרית העיון בקומה שלוש קנתה סנדביץ' טונה וגילתה שם את סימני השיניים שלה כשאכלה סנדביץ' דומה בהשתלמות בבניין העיריה. ועזרי מיהר להשקיט את העניין בכך שהבטיח לה קפה ומאפה חינם במשך שנה, וזלדה'לה שהייתה רווקה זקנה שהתנהגה כפותה צעירה הסכימה מיד.
והנה ישב עזרי מתוסכל מול הטלוויזיה וסיפר לאביו את צוקתו ואביו יחיא חשב וכה אמר:
"אההה י א עזרי, יא מתוסכל, הרי היית מכין לנו כאן שקשוקה עלא כיפק עם סחוג אש וגם טוסטים וג'חנון כיד המלך כאשר אמא נפטרה ומדוע זה ייגרע חלקם של קוראי הספריה יא בבא מרכבה כפי שנאמר "ונאדר בכבוד על המרכבה"
"ואני אין לי תנור ואין לי טוסט ואין לי כלים מתאימים יא אבא."
"תשמע לי יא בן, לך לחנות החשמל המשומשת של זכריה דמארי ותקנה משם את הדברים הללו ואני אדבר איתו אחר כך. ותגיד תודה שאתה בעל פרנסה, שנים שהיית מובטל..."
"ואילו עכשיו אני בעל בעמיו" השיב את פיו.
ובאמת עשה עזרי מאמץ ויחד עם יפעת הביא באוטו שלו מחבת החשמלי וקנה גם טוסטר והביא סחוג אש וחילבה וגם סלט ירקות קצוץ דק כמו של ציון דנוך השכן שלו ויפעת, שתהיה בריאה, מגיעה שעה לפני פתיחת הספרייה ומסייעת על ידו וחותכת סלט דק דק מלפפון ועגבניות כל בוקר ומוסיפה על זה נענע ופטרוזיליה ולימון ומלח ושמן זית ומי שטעם את הסלט הזה היה מתמלא תענוג.
ועזרי היה מגיע כמה דקות מאוחר יותר ומביא עוגות ולחמניות עגולות וגבינה צהובה שהשיג במחיר זול יחד עם הירקות והביצים מהמינימרקט של זוהר עורקבי, לא זוהר הזמר שמת אלא זוהר אחר שהיה קצת קרוב של יפעת עורקבי. והיה מחתך עגבניות וריחן ובצל עד ששרפו לו העיניים ושם אותם במחבת הגדול ואחרי כמה דקות שם ביצים אחת אחת והריח שהשם ישמור הריח היה עולה למרומים כמו ריח קורבן בבית המקדש. ואם ריח הטוסט היה מגיע עד הקומה השלישית אז הריח של השקשוקה, שיהיה בריא, היה מגיע עד קומה שש ויש אומרים שעד ללויין של יס ואם כוכב היה נופל אז כנראה שרצה לרדת למטה לבדוק מה פשר הריח. ועזרי הגדיל עשות והיה מביא מרק תימני אלף אלף עם הרבה חוואיג' כשהוא קפוא ומפשיר אותו. והתור שעד אז היה קטן ודלוח התעצם ונהיה כמעט פקק והמזומנים זרמו לו לכיס, ויפעת עורקבי הציעה שיעשו ארוחה עיסקית, כלומר שקשוקה עם סלט ולחם במחיר של עשרים שקל ובאמת הלך להם. אלא שאז הפך העקוב למישור. או העורקבי למישור...
באותו יום נמהר שם עזרי עשר ביצים במחבת השקשוקה הגדולה וחימם אותם היטב היטב. באה המנהלת אליזבט ועלתה לקומה שלה והריחה את ריח השקשוקה הנפלא ופתחה את החלון לרווחה ונשמה את האוויר הספוג בריח נעים ולא יכלה להתאפק וירדה במדרגות לקומת הכניסה והשאירה החתול. וההוא לא יכל להתאפק והפיל הכלוב ופתח אותו, אבל התוכי מונטיפיורי היה בעל תושיה וניפנף בכנפיו וברח מן החלון, אך הריח החזק הימם אותו והוא התעופף ספק מעולף ספק עירני אל הקומה הראשונה ומן החלון הפתוח אל מחבת השקשוקה והתחיל לקחת במקורו את החלמונים של הביצים שבינתיים התקשו ולבלע אותם . ואליזבט המנהלת הגיעה במרוצה למזנון וביקשה מנת שקשוקה דליקטס יחד עם הנחה לעובדי המקום, ועזרי אמר: "בטחחח גיברת, בשבילך מנה מיוחדת."
הוא הסתובב להביא לה אבל ראה את התוכי מונטיפיורי ימח שמו זולל את החלמונים של הביצים ומעלים את הצהוב מהאדום של השקשוקה בעוד הוא מעלים את צבע נוצותיו האדומות שהופכות לצהובות. לא יאומן, הוא הספיק לבלוע כבר שמונה חלמונים
"איך הוא הגיע לכאן!, נבהלה אליזבט ושלחה ידה לתפוס בתוכי הסורר ששכח את נימוסיו, אבל אז נפלה מחבת השקשוקה וכל הנוזלים התפזרו לכל עבר כשהם גולשים במדרגות.
"גיברת תיזהרי!, צעקה יפעת עורקבי בפחד
"אני מנהל הספריה הזו, אם את לא מכירה!" הדגישה אליזבט אבל החליקה על השקשוקה ונקעה את הרגל כשהיא נחנקת מכאבים אבל אומרת:
"זאת... זאת הפעם האחרונה שאתה מוכר שקשוקה!"
"פעם אחרונה, פעם אחרונה" צרח מונטיפיורי התוכי.
| 
