חריש

אם תשכיל

לחרוש עמוק בתלמי

לפלח אדמתי אט אט

בצפרירי הבקר המנץ,

בשקט אדוות הרוחות האהובות עלי,

והיית לי כטל השחר  המרענן מחשבותיי,

פתוח כמותו עד האופק,

תזכה להשתכר מרביבי עד תם.

אם תצליח

לחבקני כאדמה הרכה הרחומה

שתעטפני בבוא יומי,

והיית אתה ללא כחל וסרק,

על תעיותיך ומשוגותיך,

אפתח אינסוף זרועותי לקראתך

כאותה אפריקאית פגנית מאוגדוגו

המתפללת לחמה,

ואהיה אני.

כל אשר לי ובי -לך אתנה :

תלמי חיי, שדות מותי,

שווקי עולמי הרחבים,

גופי התוהה  ונפשי התועה

יהלכו חוגגים בתלמיך,

ואתה תקצור בר חייך