טהר ונקיון חורפי

טהר ונקיון חורפי

לפעמים הנשמה זקוקה לכביסה

או אפילו לסתם אוורור מצעיה לאור חמה,

אבל כשכל החבלים מלאים

והשגרה על אטביה תלוייה בכבלים,

הנפש יוצאת להרטיב עצמה בגשמי- הדמיון.

נושמת קרירות המרתקת אותה בצחותה,

נזהרת מיוצרה ומיצרה,

מתיישבת כיושבי קרנות על עננת

שרביביה  מנקים שרעפיה,

מחדדים מחשבתה ששכבות אבק קיץ השנים כיסוה,

והיא כצפור דואה

הנמלטת מפח יקש,

עפה הרחק עם מור הסבון אלי אופק חייה,

 מגשימה שם חלומות

וכל מטריה ממותרים ומוגשמים

 תחת מטריית חייה.

 24.12.09