מרחב, זמן ואשלייה / את ואני והחיבוק

מחבק את מה שאוהב

מלטף את מה שמכאיב

אולי ירגיע

אולי ישלים

אולי יאות לחיבוק

ומעבר לאבסורד מה נותר

שמיים ממשיכים לתוך מרחב

רחוקים ומרוחקים

כהרף עולם, חוצה הזמן

מנוכר, אדיש

כמו כלי

לאמוד תנועה

לכייל שינוי

למדד תמורה

ובתוך האשלייה

יש ואיין סרוגים לחילופין

בנתיבי תנועה, שינוי ותמורה

נהגי אותי

כמו האיב, כצמח הרך

התנהלי איתי

ראשי לא כף

גופי לא שח

כי מקור לחיים אשאף

כמו נחל לשפעת מימיו

***

והזמן

אם נמשך כגל נסתר

על ניקודיו אני נשען

מדדה צעדיי

אל תוך מרחב

רחב גדול ומאיים

לולא משק גופינו

לולא רחב שבלב

כי עתה מט עולם

וחומו של גוף

מי היה מקבץ

מי היה מפזר

שלא יחסר החיבוק

זקופות איתך אתהלך

את עדן נשיקותייך אטעם

עלייך אתרפק וגם ארעיף

כמו בבריכה של נועם

עטופים, עוטפים ומתעטפים

© כל הזכויות של תוכן יצירה זו שייכות ל-ליאון