הוא יכול לקפוץ לי- תרגיל בתיאור רגשות

היא פתחה את הדלת. ריח לא מוכר החל להתגבש, לעלות מהמטבח.

"שלום, אני... אני דיברתי עם נתן, הוא אמר שלא מצא את הקבלה שביקשת, הוא הבטיח שיחפש בכול הבית"

מבטה הנתון בעד משקפיים הצטמצם, היא הרכינה את ראשה, מעכלת. הביטה בפניו: "נתן יכול לק-פוץ לי!" קראה בקול: "מה אני אעשה עכשיו, מה? חיכיתי לקבלה הזו, זה הרבה כסף!"

"אולי תפני אליו ותדברי איתו" השיב בקול רוגע, מביט בדליקה המתחוללת בעיניה והחסיר נשימה.

"אני לא יודעת... לא יודעת..." אמרה בקול דק, הורידה משקפיה וניקתה את הזגוגיות בשרוול חולצתה "יש לך אולי את מספר הטלפון שלו?"

"אני אבדוק בזיכרון" שלף את הסלולרי מכיסו, הוא חיפש אותו בין כל השמות שהיו שם.

היא הביטה בו במבט אחר, נשמה עמוק והנידה בראשה אנה ואנה: "אוי, אני מצטערת. פשוט... יום מטורף עבר עליי... כל היום אני בריצות..."

"זה בסדר..." החווה בידיו "והנה המספר שלו בבית..."

"אני מביאה עט ודף"

היא נעה אל עבר המסדרון החשוך, הוא שמע קול כיסא זז. דבר מה שנפל על הרצפה. מקרקש בקול מתכתי,

"אוי ואבוי" קראה

"הכול בסדר שם?"

"כן, אוי, פשוט כלום לא הולך לי היום."

ריח התבשיל התפשט בכל הבית.

מרק בצל....