דממה

דממה

ולפעמים הדממה ההיא  מעיקה.

סוגרת  עליך כסלע

שגלל קריאון על מערת אנטיגונה.

מותירה אותך כמעט בלי אוויר

אתה מנסה להדפה

והיא שבה כגלי הים הנשנים,

צומחת מתוך הגזעים הכרותים.

ויש והיא מבורכה.

בשקט הזה הנפלא

כריח ניצת ההדרים

אתה מתבשם,

פורה יותר,השעות אינן נוקפות

הן יוצרות ולומדות אתך.

הן לא מדיחות להדוניזם נקלה,

הן מרגיעות.

מתבוננות פנימה לחדרי לבך

וניתן למצא בם ערסלי מרגוע

חיבוק  נרמז של כמיהה ושלווה