"דניאל?"
פנתה שירה אל אחיה הגדולה כששכבה על המיטה שלה בחדר "כן?" אמר דניאל שגם
הוא גם שכב על המיטה שלו "איפה ירון?" , אני זוכרת שהוא רץ החוצה בבכי
כשהוא ראה כשלוקחים את קפטן חתול" "כן, זה באמת נכון.. עברה כבר חצי שעה
והוא לא חזר.." "תגיד ראית גם את הוגו?, הוא גם נעלם.." "לא..
רק אל תגידי לי שהם...." אמר דניאל "מה?, שיש מצב שהם הסתננו לרכבים של
המשטרה?.. זה לא נראה לי משהו שירון לא יעשה, הוא מסגול להכל".
דניאל קם מהמיטה "שיט!" "לאא.. נראה לך שבאמת הוא היה
מסוגל לזה?!" שאלה שירה "ברור שהוא מסוגל!, זה נראה לי הדבר הכי הגיוני
שהוא עשה!".
דניאל הלך לאמא ולאבא וסיפר להם מה כנראה קרה, והם ישר התקשרו למשטרה
ודיווחו על זה, אחרי זה הם אמרו לילדים שלהם לעלות לרכב כי הם יוצאים לחפש את ירון
בשכונה וחכיו שהמשטרה תחזור אליהם, אך זה לא קרה וההורים איבדו סבלנות והחליטו
לנסוע אישית לתחנה. אחרי כמה דקות שהם הגיעו וסיפור להם שינית מה קרה השוטרת בקבלה
אמרה להם שזה בטיפול.
במקום אחר.
הרכב נעצר, ואני חבקתי חזק את הוגו. הנה נדמה שהוא גם יודע בדיוק למה
אנחנו כאן, אני לא מוכן שייקחו את קפטן חתול לשום מקום. הוא חייב לחזור לבית, בטח
עכשיו יעשו בו ניסויים במעבדות כמו שאני רואה בסדרה שלי לחייזרים. דלתות הרכב
נפתחו, והאנשים עם החליפות השחורות הרימו את הוגו כמה אנשים אחרים הכניסו אותו
לשקית שחורה וגדולה בשביל להסתיר אותו, הם יצאו מהרכב וסגרו את הדלתות אחריהם.
אני ישר אחרי זה הסתכלי בחלון בשביל לראות לאן הם לוקחים אותו וראיתי
שהם מכנסים אותו לתוך בניין גדול באמצע מדבר כשבכניסתו יש שומרים עם חליפות שחורות
גם.
אוף, כל המקום הזה מלא אנשים עם חליפות!.
לא ידעתי מה לעשות, נשארתי במקום, מאחורי הרכב השחור.
אני חייב לראות מה הם עושים לו, ולהחזיר אותו לחללית שלו!
לפתע הוגו התחיל לרוץ מהר לקראתם ופשוט קפץ אליהם, הוגו הוא כלב אמסטף
גדול שאף פעם לא באמת קצת ככה על אנשים, זה נראה לי מוזר.
הוא פשוט קפץ על שומר אחד, הכניע אותו על הרצפה, המשיך לשומר השני
והפיל גם אותו ארצה, אני ישר רצתי אליו, דגדגתי אותו בראשו ואמרתי לו שהוא כלב
מעולה, לקחתי מאחד השומרים את האקדח שלו מהכיס ושמתי אותו במכנסיים כמו שעושים
בסרטים, ואז גם לקחתי לו את הכרטיס המגנטי שלו לדלתות ונכנסתי יחד עם הוגו לבניין
הזה.
הבניין היה ריק מאדם וקירותיו היו לבנות וריצפתו הייתה לבנה, התחלתי
ללכת ואז שמעתי את האזעקה נפעלת, בטח השומרים בחוץ דיווחו על זה, אחרי כמה שניות
כל הבניין נהיה מלא באנשים עם חליפות, אני והוגו רצנו למעלית אחת מהר לפני שמישהו
הרגיש במשהו, לחצתי על הכפתור מינוס שלוש וירדנו למטה.
כשהמעלית נפתחה וחשבתי שבטח יקפצו עלינו עוד שומרים הופתעתי, כל
השומרים היו שכובים על הרצפה,"מה
קורה כאן?!" צעקתי ופתאום ראיתי אותו, ראיתי את קפטן חתול שוסע את ציפורניו
בשומר ומעיף אותו, "היי!!" צעקתי לעברו "קפטן חתול!, אני פה!"
קפטן חתול שהיה עם גבו אליי הסתובב וראה אותי, הוא קפץ לעברי,
"מה אתה עושה כאן?!"
לפתע הוגו התחיל לנבוח ובא לקפוץ אליו אבל אני תפסתי אותו חזק "הייתי
חייב לראות מה קורה איתך!, מה האנשים האלה עושה לך!" "לך מפה" אמר
לי קפטן חתול "זה לא המקום בשבילך" לפתע המעלית נפתחה ומתוכה יצאו עוד
מלא אנשים עם חליפות "מצטער ילדון, הייתי ממשיך את השיחה הזאת בכיף, פשוט אני
יהיה עסוק בחמש דקות הקרובות".
קפטן חתול קפץ לקראתם כשפיו
פתוח וניבי שיניו צועקים החוצה, ציפורניו שלופים ומאיימים, וזנבו הכתום מורם כמו
סימן קריאה , הוגו גם שהיה נראה עצבני משך נבח חזק והצליח למשוך אותו ממני וגם הוא
קפץ על האנשים על החליפות.
הקרב היה בין החיות לבין האדם היה נראה כמחזה שאפשר לראות אותו כמו רק
בסרטים,
רק שבמצב הזה החיות ניצחו את האדם, הם שרטו, נשכו, קפצו, קרעו. בלי
להסתכל אחורה, בלי סימני חרטה, עשו את מה שהם צריכים לעשות, נראה כאילו יצר ההישרדות
התחזק פי אלף.
כל האנשים עם החליפות הובסו ואני נשארתי בחדר עם שתי חיות וגופות שהיו
חתוכות לכל עבר. קפטן חתול נגש אליי ואמר "טוב, תביא לי את החחלית"
"על איזו חללית אתה מדבר?
"החללית שבאתי איתה.. היא עליך לא?" "למה שהיא תהיה
עלי?, איך אני יכול לסחוב אותה?"
"לאא.. אל תגיד לי שלא הבנת שזאת חללית שמקטינה את עצמה אחרי
שמחמש דקות לא נמצאים בה" "לא.. לא ידעתי את זה..".
קפטן הסתובב ואמר "טוב, אז זה בטח בחדר" ואז הסתובב אליי
ואמר "אנחנו חייבים לחזור לבית שלך דחוף!.".
