סילחי לו

שלא יברח ויפלט מידיו

הוא לא מזיק

יושב בפינתו כמו בוהה, אך כולו הקשבה

יש והוא משיח עם רוחות שיח דומם

עת רוח מנשבת סביבותיו ומעלה חיוך על פניו

הוא ממהר לאחוז בעט ולשרטט על נייר את שירבוטי השיח

הרוח לא כועסת עליו ולא נוזפת בו על כי מנסה הוא לגלות צפונותיה

היא אומרת לו, כן...אכן כן...כך יאה...יש מקום לשפר...שפר עוד

אל תלאה עד שתיטיב עד שתערוך

והוא, זקן שיושב אצל עצמו ומחייך.

לא הוא איננו משוגע, זהו שיח רוחות אילם

הן נושבות לעברו ומלטפות אותו לרענן לחייו

משיבות קצת מן הנפש בלי זיכרונות מכאיבים

הרחק מן הכואב

סילחי לו לזקן

זה מה שנותר לו מעולמו

נקודות האחיזה

כל עוד לא אבד דימיון

כל עוד והשכל יוצר

כאבים ודאגה ממנו והלאה, ואוליי כמעא להרגעה

הוא יודע כי הסתיידות ברחובות היא בלתי נמנעת

פואמה - הזקן ואני - פרק ג.

© כל הזכויות של תוכן יצירה זו שייכות ל-ליאון